מאיפה אני יודע שאני בכלל היפוכנדר? אני שואל את עצמי ביושבי
לכתוב את הווידוי הזה.
טוב, האמת שרק לטעון שאתה היפוכונדר זה סוג של היפוכונדריה,
לא?
בנוסף לכך שאין לי סימוכין מקצועי לעניין הזה, אני גם שונא
תרופות ורופאים (וסליחה עם הרופאים בקהל...), ובעיקר שונא לשבת
בתור בקופת חולים.
אז מה בעצם מוכיח שאני כן היפוכונדר?
נצטרך לרדת לשורש הבעיה.
הכל התחיל בגיל 9 או 10. גיליתי את הטלוויזיה!
חברים, כמו שאומר המפרט המפרט (בלוליטה של נבוקוב) - אפילו לא
הייתי הראשון שלה!
הטלוויזיה נראתה לי כל כך מושכת באותם ימים, ולא תגידו שאלה
ימי ערוץ הילדים ו- MTV אלא ימי החינוכית בערוץ אחד החשוכים.
אח אלה היו ימים, כמה פרפר נחמד, רגע עם דודלי , הבית של
פיסטוק, רחוב סומסום, והיו גם הרבה תוכניות חינוכיות (שנים
אח"כ עוד יתהו מורי בתיכון איך האנגלית שלי כל כך טובה ואני
כולי ישראלי ממשפחה של יקים וקצת עירקים). אז כן, רציתי להשאר
בבית בגלל הטלוויזיה, ובגלל שבבית יש שמיכות ותה וממתקים. אבל
עוד לא היה לי ניסיון בזיוף מחלות, לכן נאלצתי להדבק בהן
באמת.
כך למדתי עם הזמן שאם אני לא לובש מספיק בגדים חמים ואז עושה
מקלחת חמה מאוד - התוצאה תהיה נפילת חום של הגוף וצמרמורות
מטורפות. למדתי גם שיטות לשפשוף מדחומים עם הלשון (למדתי
ושכללתי - יש לציין) ובעיקר למדתי לעבוד על הרופאה ולדעת מה
להגיד כשאני לא חולה כדי שזה ישמע שאני כן חולה. כמובן שהשיעול
המלוכלך כרונית שלי והריאות החלשות שלי עזרו לעניין.
אם ככה, ההיפוכנדריה היתה מזוייפת, אבל התשוקה לטלוויזיה
אמיתית.
באיזשהו שלב עברתי מזיוף מחלות כדי להשאר בבית, לזיוף מחלות
כדי להתחמק ממטלות שלא עשיתי(כמו שיעורי בית או מבחנים שלא
התכוננתי אליהם). עד כדי כך זה התפתח, שבכיתה ו' אחרי שעברתי
זעזוע מוח קל (במפגש אינטימי עם קיר, תוך כדי משחק כדורגל),
זייפתי מאוחר יותר באותה שנה עוד זעזוע מוח כדי להתחמק מהגשת
עבודה למורה מפלצתית במיוחד. אין ספק שכישורי המשחק שלי היו
מפותחים, כי הזעיקו אמבולנס ופינו אותי לבית חולים. (הפאדיחה
היחידה היתה שאבי הוזעק מהעבודה לבוא לדאוג לי...) למעשה זו
פרשה אפלה שמעטים עד היום יודעים עליה... (את האמת לפחות).
השיא של כל התופעה היה בכיתה ח', כאשר בסוף השנה הסתבר שהפסדתי
יותר מחודשיים וחצי של לימודים בימי מחלה (מאושרים ע"י
רופאה!). כל זה היה טוב ויפה עד שסיימתי את הבית ספר והגעתי
לצבא.
כאן ריחמתי על חברי לפלוגה ומיעטתי לחלות כדי לא לטחון אותם,
מלבד כמה פעמים שיצרתי לעצמי התייבשויות (כן זה אפשרי - כל מה
שצריך זה קצת שילשול והרבה רצון טוב - ולאהוב אינפוזיות).
מה יצא מכל זה? מיומנות זו לא ממש מועילה לחיים אבל לפחות
המודעות שלך למתי הגוף שלך עומד לחלות גדלה ...

בכל מקרה אני ממליץ בחום לכל מי שמרגיש צורך לחלות במחלות מכל
סיבה שהיא: תזכרו לא לקחת את האנטיביוטיקה אם אתם מזייפים
מחלה, זה הורס לכם את הקיבה (מצד שני הפכתי לבנאדם עם חילוף
חומרים גבוה מאוד - אתם יכולים לקרוא לי גסטרו מן)

כאן גסטרו מן מסכם בברכת לבריאות.