פתאום אותו יום, הרגשתי בדידות.
הופעת למולי, שברת את המציאות.
ראיתי עיניים, ראיתי הכל.
שמחה בלבבך מימין עד לשמאל.

רגע לפני היה בחוץ כה קר.
עם בואך חום גופי עלה, גבר.
מן להבה השתוללה סביב גופך.
ולהבה אדירה סביב חיוכך.
זאתי להבה המדגישה את המהות,
של תחילת הרגשות וסוף הריקנות.

תחילת השביל אותו אמשיך כל יום לסלול.
בזה השביל אאסוף רגשותיי כחול.
אשתדל לאסוף רגשות שיעשו לי טוב,
שישמשו לי תעסוקה, כך שלא אצטרך לכתוב.

מבפנים אני יודע, ובטוח שגם את,
ששוב לעולם לא יחזור אותו מבט.
המבט שאת השביל גילה לאופק.
אותו המבט שהאיץ את הדופק.
אותו מבט של זוג אוהבים,
שלאחד מהם בישר את ראשית החיים.