[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







דפנה דרוקר
/
יקום מקביל

שני מסלולים נפרדים
קו הפרדה עבה וגם גדר גבוהה, ממוקשת
שחלילה מישהו מהם יסטה
מבטים נזהרים מאוד שמא יצטלבו
(ירחם השם)
כי אז הכל יתגלה, יתועד וירשם
יצוף ויראה ויודבק על פני שלטי חוצות העיר:
רגשות, אם לומר את המילה המפורשת,
אך הס, חלילה לכם מלהזכיר.

והקול, זה הקול הסורר שלך, ילדה גדולה
רועד וצונח, מתקשה להמריא
כמו הלב, זה הלב הגדול הכבד שלך, המחסיר פעימה
ואז את, ציפור שיר נזופה מחסירה פעמה
או תיבה שלמה או כניסה
וחלילה לך מלהסגיר
את כל אשר בך אנושי כל-כך ושביר
לאוזני כל השמים והעיר...

מרחק ביטחון של שני מטרים או שלושה וזה המון
מוקפים תמיד מקהלה שלמה של קולות ההגיון
המזמרים בביטחון, במלוא-גרון
ומסתירים בקולותיהם הצודקים
את היגון
המודחק
הצימאון
המוחנק
השיגעון
המושתק
את הכאב שבמרחק.

לעיתים מצטמצם-פלאים הטווח
והוא מולה או לצדה פתאום מונח
והיד רועדת מהמאמץ שלא לגעת
שלא לאמץ אל הלב עד תום,
שלא לחוש באצבעות את כל הרכות והחום;
השפתיים כואבות מהמאמץ שלא
לחייך במלוא-הרוחב הבוטח
והעיניים צורבות מהמאמץ שלא
לשדר במבטים את כל אשר בתוך הדם רותח
(עדיף כך.
עדיף כך.
את יודעת,
עדיף כך.)

ורק הראש מתמלא במוסיקה שמימית
לצליליה אתם רוקדים ואלס סוער מול קהל
וסרטים הזויים על מציאויות מקבילות
בהם הוא שלך, ממלא את החלל
שבבית הקטן שלכם נפרץ ונפער:
ילד קטן ותם שהגיע לעולם לאחר קורבן כואב
ואז קורבן נוסף נפל,
ואמו - היא את -
אישה שכבר טעמה אהבה ובית, בטחון
וכל חלומה להבה בו פשטה, נשרף ועוכל עד העלה הירוק האחרון...

"כמה אצטרך עוד להקריב עבורך?"
זועקת האישה והאם בתוכך,
"עד שאשקיט זעמך, אלת הגורל האכזרית והמתעתעת?
כמה עוד אהבה אשפוך לשווא בדמעות החשוכות
שהוא לא ראה ולא יראה ואף לא העלה על הדעת?"

והוא - מה הוא?
אף במילה רכה לרפואה לא זיכה אותה
והוא - מי הוא?
אף פיסה מחייו, רגשותיו לא חלק איתה
דומה, אף קורבן לא הקריב
את הנעשה
אין להשיב

ומה בכל זאת, אם כן, קורן ממנו?
- צל עגום;
ומה בכל זאת דוברות עיניו?
- מסר סתום;
ומה בכל זאת, אם כן, מסגיר קולו?
- עצב עמום;
וגופו
מה?

הסתיו טרם עבר.
החורף טרם החל.
הגשם הראשון הוגשם
(במקומם)
ואיתו הגעגועים, הצורך לייחל.
שוב שלווה של חול וגלים
קשת מצטיירת בעננים
ורוח מלטפת
(במקומם)
את הגב והפנים.

והוא והיא מחליפים רק מילות נימוסין כרגיל
ורק גוון הקול אולי מסגיר לעיתים, בבלי דעת
את הסיסמא לשער הסודי, הנסתר בעליל,
לחיים שלמים יצירי חלום -
יקום מקביל.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מספרים על אדם
שבנו חזר
בתשובה, האיש
משום מה לקח את
זה קשה ומירר
בבכי, עברו
הימים והשנים
ואז גם ביתו
חזרה בתשובה, מה
מרה הייתה
הבשורה עבורו,
רעיתו אמרה לו:
"אולי נחליף להם
את המזוזה...
משהו קורה שם"


חוש הומור חרדי
מאת עדי רן,
הובא לשידור דרך
הסלוגן ע"י
אלמוני שהוא לא
עדי רן ומעדיף
לא להזדהות כי
הוא ממש לא
חשוב.


תרומה לבמה




בבמה מאז 25/12/04 23:51
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דפנה דרוקר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה