אהבתי אותך כל כך ועזבת אותי
אהבתי את עצמי כל כך וזנחתי אותי

אהבתי אותך כמו את החיים
והחיים החליטו לזנוח אותי

אהבתי אותך כמו את עצמי
אבל "עצמי" מהו?

האם הבבואה במראה היא אני?
איך הדבר קרה

איך נשברו אמונות, איך נתתי לעצמי להתרסק.
נשברתי לאלפי רסיסים, ללא תכלית בחלל הזמן

רסיסים של אהבה כוזבת
של אכזבה מעצמי
של כאב כל נוגה

כאב עדין
כאב שמחלחל לאט, שוקע.

בליבי ננעצים מחטים
אחת אחרי השנייה, לאט.

לאט לאט, ליבי מתבוסס
לאט לאט.

לחץ הדם יורד.
הלב משתדל
לאט לאט.

גוסס, גווע.
לנוכח החושך האין-סופי
לנוכח האפילה המתגברת

במוחי, תודעתי.

איבדתי את עצמי שנית
אין לפיד, ולו אור להדריך
להראות.
לאט לאט.

לאט לאט גוועתי.
הצבעים דהו, לאפור.
אפור קודר, בעל גוון אחד.

המזכיר במקצת את אהבתי הישנה
את הזמנים של השמש.

לאט לאט.
גוועתי.

בשבילך.