(שירי אהבה מפוזרים)
אני צריכה את המילים האלו
שייוותרו ברווח שבין החלון והמסגרת
להשתמש בהן כמו סיליקון
שהרוח לא תיכנס.
מתעוררת בצהריים
מחכה לך שתבוא
ונוכל לסנכרן את שעות השינה
המטורפות שלנו, כי זמן עבר
מאז הפעם האחרונה שהתעוררנו חבוקים
בתשע בערב
ויצאנו לשתות קפה של בוקר
צבעוניים, בין כל האנשים המונוכרומיים
האלו, אוכלי ארוחות הערב.
היום
כשירדתי מרכבת הפרברים
לתחנה היה הריח של לונדון.
אז יצאתי
קניתי קרואסונים לארוחת בוקר
ושמחתי להיות בפאריז.
(אם הייתי יכולה לעקוב
אחר פרץ המחשבות
שבין שתי פעולות אלו
הוא היה רחב מספיק בכדי
ללבוש שמלה ונעלי עקב
לנסוע לשארל דה גול
לעלות על מטוס
להקיף את העולם
ובוודאי להגיע
אליך)
לשרוד את החורף
רק ככה
בספירת הזמן
כרגעים שצריך לעבור
והזנחת
הדברים שצריך לעשות
להתעורר אחר הצהרים
בלי הבנה
של מה היה אתמול
ומה היום
סיגריה וקפה
ולאט לאט הזכרונות
מתארגנים בשורה לינארית
שתינו קפה
ובכיתי על הבחור ההוא
כי ככה זה,
כמו שמן ומים
שלווה וגעגוע.
לא הרבה פעמים ידעתי לומר
אני אוהבת
בזמן המתאים. לרוב נגררת
חודשים בעשן סיגריות נשיקות וסדינים
ורגע אחרי הפרידה
כשמסמנת עקבות ברחובות העיר
חושבת
שבכלל לא אמרתי. שהייתי צריכה.
ונזכרת
שמזמן הותרת את המילים שלך
על מדרכות העיר הזו
בטוחות בזרותן. | 