יוסף ברנשטין / כשאת עצובה |
עננים קודרים שמיים
עוטים חופי תקווה,
ירוקה השתיקה בעיניך
בברק יהלומים.
סודותיך נוזלים דמעות
מאפרים עלי שלכת
נפרשים ברוח הזיות
פורשים עקבות
כרגלי חתול בשלג.
פרחים לך לזר אאגוד
ומילים לוהטות לשיר,
אקרע מסך מרה שחורה
מסתיר אופק זוהר
של יום מחר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|