בדידות מתוקה עוטפת אותי.
ולא מרפה.
אני מביטה לכל עבר אפשרי וכלום דממה
הכל ריק ממקום ששייך לי.
רע לי וקצות אצבעותיי קרות.
אינני מזהה את פניי ואת גופי.
הפחד חטף אותי לעולמו הקר והמנוכר.
השתיקה בראשי מביסה אותי.
אני אני אני
רק אני חלולה בתוכי, אין שום קברים אחרים.
אינני בוכה עוד על עצמי, בובה של
אנשיי המוערצים, כנועה לכם ולעולמכם המעורר בי
חוסר ידיעה של מי אני.
דמות מתרוצצת בליבי במקום הכי חזק שבי,
אחת שיער ארוך לה ועיניי ברק גדולות.
אם מביטים בה מרגישים מחובקים.
אינני חזקה עוד עד שורשיי, כנועה לכם ולעולמכם.
אני לא מעוניינת להיות כאן.