שולה חנטרה / אשאר |
ככנפי הנהר בסתיו,
קחי כאבך... אך לאן?
ושוב הנחל זורם...
לשוא.
גבוה מעל הערב
שלג יורד ולילה,
ושוב משוטט הבכי
בתוכך, אלוהים.
אש לבנה בוערת
בעלות השחר אסתתר
בנקודה אחת של חסד
במקומות המפתיעים ביותר.
דמות הזיה אני רואה
מבעד לערפל דק וחיוור
כמו יופי בלתי נחוץ...
ואולי לשונך בפי...
אשאר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|