בסופו של דבר את תמיד הורסת.
תמיד עושה טעות או מעשה שגורם לזה.
פוגעת בסופו של דבר רק בעצמך, לא באחרים.
כי להם כבר לא אכפת, הם כבר לא קיימים.
לאט לאט מוציאה אותם מהחיים שלך.
ושוב את נשארת כל כך לבד.

ואז את מצטערת, לא יודעת כבר מה לעשות.
כדי לחזור לאותם רגעים, אותן השניות,
שעכשיו נראות כל כך קסומות ומדהימות.
חושבת לעצמך, בוכה בלי סוף,
לא יודעת מה לעשות, ונשברת לבסוף.

ושוב הכאב, ושוב אותה טעות.
ושוב אותו מקרה, ושוב סוף עצוב.
ואת הלקח שוב לא למדת,
וכנראה שגם לעולם לא תלמדי.
אבל בפנים את עדיין חושבת-
איך להחזיר את הזמן לאחור.