אני עדיין חושבת ובעיקר מאמינה
שמה שיש בינינו, זה חברות
רק חסרה לה ההבנה
אנחנו מדברים, משתפים
ובעיקר חיים לנו את חיינו במעין קבלה

אך הציפיות והתקוות
שאיפות ליותר בלי לקבל את הנמצא
זהו האויב הכי גדול שלנו
זה מכהה את המטרה

אנחנו חולקים את חיינו יחדיו
מתגוררים באותו חדר קטן
עוברים תקופות, ממש זוג לחיים
אומרים עלינו שאנחנו כמעט נשואים

אך מה שמעבר לכך
הדברים הקטנים של היום
הם אלו הקובעים
כסף, חיבוק או סתם נשיקה
הם המעצבים אותנו
הם אלה שלפעמים גם שוברים אותנו.