הכי אני אוהב ללטף את שדייך.
לא את עינייך, לא את כתפייך.
הכי אני אוהב ללטף את שדייך.
כשאת מדברת, ואני שוב בוהה בך בתנוחה של עניין
וחושב על שדייך שראיתי מזמן,
את מדמיינת אותי קרוב וקטן,
ואני מרגיש לא שייך לעניין,
ורוצה את שדייך שיודעות לבדן,
את סוד אהבתי שאהבתי מזמן,
עוד כשהרגשתי רגיש וקטן,
עוד כשראיתי פנייך תמיד לבדן,
כששדייך היו רחוקות,
מכיוון שאהבתי אותך עטופה בלבן,
כששכבת על הגב וקראת את קינן,
כששמעת מנגינה שניגנתי רק כאן,
כשישבנו רק שנינו על ספסל מול הים,
שהמה בגלים רחוקים, לא ישן,
וחיבקתי אותך, והרגשתי ענן,
מתקרב, מתקרב, ועושני קטן,
אז התחלתי מרגיש רחוק,
לא מובן,
וסיפור אהבה שהתחיל אז,
מזמן,
התחיל מתפורר,
ועכשיו אני כאן,
מביט בשדייך שלא ראיתי מזמן,
ורוצה ללטף כמו ילד קטן,
כי פנייך הפכו לעיסה,
ותוכנם, שעניין אותי פעם, נשאר מיותם,
ואני רק רוצה לאחוז בשדייך,
כי אם לא שדייך, אראה את פנייך,
ולא אדע איך לצאת עוד מכאן. |