ורדה (קלודין):

אני וקלודין יושבים במרפסת.
קלודין, אני אומר לה, מה נכין לאכול?
צור, אני לא יודעת, אולי נכין קציצות דג?
קציצות דג? אני רואה שארול מתלהב מהרעיון
ומתחיל ללקק אותי יותר ממה שאני צריך.
ורדה צוחקת ולוקחת עוד שאיפה מהסיגריה.
הקפה שלה חלש מאד, שלי חזק.
אני צריכה קודם לתלות כביסה וצריך גם להכין עוגה למחר.
אני כאן למענך, אין לי מקום אחר.
צור, היא אומרת, צ'יצו בבאר-שבע, מירמור באוסטליה,
לילית בדרום אמריקה וחנדולו בארצות הברית...
מזל שלפחות אתה פה, אתה וארול...
מכבה את הסיגריה במאפרה-דמוית חתול שאני ורון
קנינו לה בדליית אל-כרמל והולכת לתלות כביסה.
ואני מחייך, סוף-סוף למישהו אני מיוחד, אני וארול...

נעמה (הודיה):

תה צמחים, פאי תפוחים,
איזה בית נפלא, וכמה טוב כשקר נורא,
האהבה שלי בקלות יכולה להיות מעיל.
איזה כיף לנסוע בגליל. מכמון ועד לכליל.
את אומרת שעמיר לב חתיך,
אני תוהה ואת מזמזמת את זה כל הקסם,
אני צוחק ואומר שאת מתכוונת לנמרוד,
ואצל עמיר "קסם" זה משהו אחר לגמרי.
(איך את לא מכירה אותו? אוף, כמה שאני אוהב אותך)
כלב שחור וחתול שחור הולכים איתנו עכשיו,
את במגפי בוקרים אני בכפכפים שחורים.
ביום הכי ברור בשנה, אני נשבע,
ראיתי מהים עד לימה.
כמה אהבה ובלי תשוקה,
כמה נפלא שאני מכיר אותך, הודיה.

שלי (מי א'מור):

האקוודורית שלי חזרה אל מעבר לים.
בגשם הראשון הריח שלה התפשט לי בחדר.
מגע הסוודר שלה עיקצץ  את אצבעותיי.
שמנה שלי, יפה שלי, מי א'מור...
מתי אתה חוזר?
פעם בכמה זמן אני מבקר את אמא שלך, את החדר,
את השדונים הקטנים...
הייתי עובר לגור שם.
את מעירה אותי בטלפון ואומרת "הלו?"
כאלו את כאן, שני מטר ממני, בבית,
כאלו רק אתמול ראיתי אותך...
איך את עושה את זה?
אולי כי לא נפרדנו אף פעם -
יום אחד, בדרום, הבנתי כי לא אראה אותך יותר.
ועכשיו אין געגועים, אין געגועים,
רק אהבה.

בלונדיניות (שום דבר פרט למין):

אני ואביתר יושבים על הספסל.
חלימי, אני אומר לו, נראה לי שהקשר היחידי שיכול להיות
לי עם בלונדיניות, הוא מיני ולא יותר.
חלימי צוחק, אולי קצת נבהל,
אלא אם כן מדובר בקרובות משפחה,
או אולי אם יש להן קול ממש ממש יפה...
זה משהו ג'ונגלר, הוא אומר...
אתה חושב שאני חולה?
כשבנות מתנהגות בצורה שטחית האסוציאציה היחידה שנשארת לך בקשר
אליהן היא סקס.

סופיה (אשת חלומות):
(זכרונות משמי הוניל)

זאת מהפכה של התודעה.
זה המתוק עם החמוץ.
המעיל שלי גדול מדי לארון שלך.
שמלה אדומה, סנדלי רצועה...
היא בטח הבחורה העצובה ביותר אי פעם שהחזיקה מרטיני.
אתה שותה ג'ק וכשאתה שותה ג'ק אתה מתחיל עם הקטע של הפרנק
סינטרה-היא ירתה בי-תנו לי סיגריה-מלך העצבות שלך...
אני אוהב את החיים שלך. אתה לא יכול לקבל אותם, הם שלי.
אתה רוצה לשמוע את ג'ף בקלי או את ויקי קאר?
את שניהם, בו זמנית.
איכשהו מצאתי את הבחורה התמימה האחרונה בניו-יורק.
ולא רצית מיד לשכב איתה?
ובכן אתה יודע, אני דוחה תענוגות.
החיוך הזה הולך להיות הסוף שלי.
כל דקה חולפת היא הזדמנות לשנות את הכל.
אני אומר לך בגלגול אחר, כששנינו נהיה חתולים.
איכשהו אתה לא מזמין את האושר פנימה בלי חיפוש גופני מלא.
מהו אושר בשבילך?
בגלגול הבא אני אחזור כנקודת החן הזאת , ממש פה.
האם זה חלום? לחלוטין.
התת-מודע הוא דבר חזק ביותר.
החלום לשמוע את המילים האלו כשבאמת, באמת מתכונים אליהם: אני
אוהבת אותך.
זה סיוט!
הדברים הקטנים, אין משהו גדול יותר...
תראי אותנו, אני קפוא, את מתה
ואני אוהב אותך.
זאת בעיה...

הבחורה שאני רוצה לעשות מאושרת:

חבל שהרגע הזה לא נמשך לנצח.
חבל שאי אפשר ללבוש חיבוק, כמו סוודר.
חבל שלא הכל קל ויפה כמו בוקר חדש, כמו שמש.
חבל שאנשים כותבים מילים, מטאפורות, דימויים ושירים
במקום להגיד ישר בפנים.
[יש עוד כל כך הרבה מה לומר
אבל אני לא
מדבר.]

כל בוקר יהיה יותר ויותר יפה.

כמהערות:

א. מוקדש לאימי, שכמובן היא תמיד תהיה מעל לכל.
ב. נכתב בזמנים שונים, במקומות שונים, בהתהוות.
ג. לא שירה, לא מונולגים, לא ברור, מאד אישי, אפשר לשאול
שאלות...
ד. זה חלימי זה:  http://stage.co.il/Authors/EvyatarHalimi
ה. סליחה עם כל האחרות שכבר עשו ועוד יעשו.
וקצת סליחה על הקיצ'יות.