מאז שנעלמת אני מרגשיה כה בודדה,
נתת לי הרגשה מיוחדת, שאני היחידה.
היית לי כקרן אור בתוך ליבי באפור
אוווווו
מתגעגעת לקולך המרגש, צחוקך המלטף.
לחיבוק מחמם, לנשיקה חטופה...

מסתובבת לרגלי החוף, מחפשת שינויים.
הכל אותו דבר, אותו החול, אותם גלים,
זו רק אני שהשתנתי מבפנים.
אותו ערב כהה ועמוק,
אותם שמיים כחולים, אותם כוכבים זוהרים
אותו ירח בוהק תלוי על קטיפה חלקה מעננים.

רק אני עם הרגשה שונה,
מרגישה כל-כך בודדה....
ליבי מפחית פעימה.
שוב מלא בחושך ריק מאהבה.
אווווו
נזכרת בך כאן לצידי, נשענת על כתפיך החסונה,
ואתה מחבק אותי
מתכוף מעט ולוחש משהו לאזני:
"אני אוהב אותך..." (גם אני.....)

מסתובבת לרגלי החוף, מחפשת שינויים,
הכל אותו דבר, אותו החול, אותם גלים.
זו רק אני שהשתנתי...מבפנים.
מביטה על הזוג המאוהב יושב על אותו הסלע,
ואת אותם חרוזי אהבה הוא לוחש לה.

אוווווו, שי, עוד דמעה זולגת,
והרוח שולחת גל שינקה אותה מהחול.
אוווווו, שי, עוד אהבה נכזבת.
אני אתן את כולי לעוד חיבוק אחד או נשיקה.
לעוד מבט חודר אל תוך עינייך, לעוד רגע איתך....

מסתובבת לרגלי החוף, מחפשת שינויים.
הכל אותו דבר, אותו החול, אותם גלים.
זו רק אני שהשתנתי....מבפנים.
מחפשת נחמה, קרן אור חדשה,
לא ! זו אשלייה !
באתי הנה לחפש אותך....

ועכשיו שמצאתי,
אני שואלת...בליבי...
מדוע האהבה כה מכאיבה?
מדוע היא מרגשת, ואז מאכזבת?
מדוע בהתחלה יפה, ואז כואבת?
מדוע היא לא כמו אגדה,
מדוע אין סוף-טוב לאהבה ...... ?