כְּשֶׁיּוֹם אֶחָד אֶפֹּל שָׁדוּד
יֻצַּג לְבָבִי עַל שֻׁלְחַן-מְנַתְּחִים
בֵּין צְחוֹר-סְדִינִים וּמִצְנָפוֹת
תִּתְגַּלֶּה אָז לְעֵינֵי-כֹּל
רֶשֶׁת הַכְּבִישִׁים שֶׁל הַשִּׁירִים
שֶׁסָּלַלְתִּי לְבַדִּי בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים
לְלֹא עֶזְרָה מִמַּעַ"צ וּמִש-ְרַד-הַתַּחְבּוּרָה
רֶשֶׁת מְסֹעֶפֶת, רֶשֶׁת מְצֹעֶפֶת
עוֹרְקֵי-תַּחְבּוּרָה יְסֻמְּנוּ בְּדָם-שִׁירַי
יִהְיוּ שָׁם גַּם פְּקָקֵי-תְּנוּעָה
כִּי כֹּה צְפוּפִים הֵם הַשִּׁירִים שֶׁבִּלְבָבִי.
אַךְ מִי שֶׁיַּבִּיט הֵיטֵב יִרְאֶה
אֶת דָּם שִׁירַי שׁוֹצֵף הַחוּצָה
מִלֵּב פָּרוּץ בְּלִי רַמְזוֹרִים
מֵצִיף אֶת הַכְּבִישִׁים
לִהְיוֹת דָּמָם שֶׁל אֲחֵרִים.

דן ספרי  ©