"...אני לא יודע אם קראתם על הארועים האחרונים אבל דבר אחד
ברור: הם חיות טרף והדרך היחידה להתיחס אליהם היא כמו לחיות
טרף אל תחשבו על לתת להם אצבע כי הם יקחו את כל היד ויותר."
סיים שרון את דבריו בטון מונוטוני כשאודי קפץ כנשוך נחש
"נמאסת! אתה והדמגוגיה הזולה. עד מתי תאכיל אותנו בפחדים
ושגיונות!?" האוטובוס סער משריקות עידוד וקריאות אנחנו איתך.
הבטנו בגבר האמיץ כשקפץ אל מחוץ לאוטובוס דרך החלון.  יכולתי
להשבע ששרון ממלמל משהו בסגנון של "תמיד יש אחד". התבוננו
באודי בעניין מעורב בזוועה במשך כדקה, כשנגמר העניין ונותרה
הזוועה שרון הפטיר: "חברה, השלטים שמבקשים לא להאכיל את החיות
תופסים עוד יותר במתחם האריות.  ועכשיו נמשיך לתצפית על
ההיפופוטמים..."