הולך בין אנשים
ובין השמשות
מאזין בין ההברות חושב
בין המלים,
רחובות מפותלים כספגטי
נשאבים במצמוץ שפתיים
על המפות כתמי עיר
המסכים מופשלים, האיפור
נוטף על הקרשים
הנשים חולצות שדיים
פני השחקנים
ארוכים, קולותיהם
פעמוני געגועים.
זר מת בשתיים אחר חצות
במקום זה, במקום אחר,
אינותו צומחת מקברו
עומדת באויר
זרותו תופחת,
לו לא נשק לו מותו
היה עובר אורח מאיר לו פנים
עוד פעם אחת
בפגישה מקרית
חולפת.
דורך על שכבות
מאזין לרוח
בין עלי העץ לעלי נייר
לא מותיר עקבות על
משטחי בזלת,
חורץ לבבות בציפורניו
על קליפות אנשים
נטועים בדרך.
עובר קרוב הולך רחוק -
הכתלים חולמים שונה
הדממה אחרת
אבל שתיים אחר חצות
היא שעת מותו של הזר
ושעתו שלו.
לו - (תחילת שורה שישית בית שני) מנוקד בשורוק
. |
