כמה רציתי וכמה חיכיתי
והלכתי, חיפשתי
בלי סוף!
זה היה היחיד שרציתי
היחיד שהייתי צריכה
והעברתי חודשיים- ללא תוצאה
הגעתי לתסכול ויצאתי ממנו
וחזרתי אליו וברחתי ממנו
ונשברתי, ועישנתי, נגעלתי, שוב הפסקתי
ושוב נשברתי
ממש כמו מעגל שלא נגמר

הייתי מתוסכלת
עצובה
ויותר מכל - בודדה
הגעתי לנקודה שבה
לא חשבתי אני אמצא אותך
הייתי כה בטוחה שגם אם אמצא
לא תרצה בי
כי מה יש לך לחפש בי?
סתם מישהי שמתוסכלת מעצמה
שרוח חיים כבר לא נשארה בה
ואפילו האופטימיות ברחה ממנה.
התישבתי
אי שם באמצע הלילה
אי שם באמצע הפארק
עישנתי
את נשמתי הוצאתי
עד שקמתי, והלכתי
הלכתי.
התישבתי עם אנשים,
הם צוחקים, כה מאושרים
מסתכלים עלי
והנה זה חוזר
חיוכים מזויפים
חיוכים מקוללים

מתישבת
מתוסכלת
בטוחה- כי אותך, אני לא אמצא
העולם הוא גדול
ובטח אתה רחוק, ולא אוהבת עצמי
ואתה גם לא תואהב אותי
מתוסכלת אני מתישבת
על הבטון הקר
ליד האדם שהיה צריך לדעת- ולא ידע
מתוסכלת אני מתישבת
על הבטון הקר
יושבת, מתבוננת
מרימה עיניים
ומופתעת
לא מאמינה למראה עיניי
וכי יכול להיות? -לא, אין סיכויי אני משתיקה עצמי

והוא הוא הגיע
כה בטוח בעצמו
מגיע, עם חיוך על הפנים, מאושר
אך מאושר הוא- אז למה צריך אותי?
כרגיל, לא צריך אותי

מתוסכלת יושבת על הבטון הקר
ורגע,
מה קורה פה?
הוא מתקרב!
אויי נו כמובן..
לא אלי הוא בא,
אלא לידיד שלידי
ואני מסתכלת
ומרגישה כאב עמוק בפנים
התליון- אני מזהה אותו בשניות
התליון- הוא של האקס
מה לו ולאקס?
האקס כה עסוק בעצמו!
והוא בא, עובר בין כולם, והוא מאושר
מסתכלת- רואה התיליון
מתוסכלת
זורקת עצמי למים שכולם אינני יודעת עליהם
ומה כבר יכול להיות?
הרי לא הורדי עיני ממנו ואף לא לרגע מאז שבא
זורקת עצמי למים
הלב דופק משתולל
המחשבות בראשי לא מפסיקות לצוץ
מה אני עושה??
אינני יודעת
אך זורקת עצמי למים-
מרימה עיניים
מושיטה יד,
ומציגה עצמי

נכון להיום אנחנו ביחד
היום הוא אמר לי שהוא אוהב
אז החלטתי לשחזר את ליל ה23/9/04
הלילה שבו פגשתי אותו=> טוב, החל מה4 לאפריל2005 אנחנו כבר
לא..