אם אדם צריך לציין
רגע אחד בחיים
שאותו לא ישכח לעולמים
עליו לשחזר את כל החיים.

האם זה היה ביונקות
או אולי בתקופת הילדות
שמא זה בגיל ההתבגרות
או אולי בשנות ההזדקנות?

מתי היה הרגע הגורלי
שהרעיד את כל נשמתי
זיכרון שתמיד ילך איתי
רגע חשוב וכולו בלעדי?

קשה להחליט לתת תשובה
והדבר לא נותן לי מנוחה
כי רגעי אושר היו אחדים
לעומתם היו לרוב מצערים.

אבל אם בכל זאת לבחור
בין כל האירועים אין ספור
אני בוחר את יום הפרידה
מאמא ואבא זיכרונם לברכה.

ההם שם, מעללי השואה
שעשו את המעשה הנורא
והשאירו אותי בלי הורים
בעודי ילד צעיר בימים.

באלו רגעי הפרידה
לראותם בפעם האחרונה
היו הרגעים הכי עצובים
ואותם אזכור כל החיים.

חיים חדשים עד הלום
בלי לשכוח אותו היום
תמיד אזכור הרגע האיום
שישמר אצלי לעד בזיכרון.