אוסף אותך מהעבודה
ואת סוגרת את המעיל
ידיים על ההגה
ושלך משחקות לבד
יורדים בכביש מהאוניברסיטה
איפה שבנו תחנת רכבת
במקומות רחוקים
היינו נמלטים
עד שלא יכולנו להשיג דבר
אנשים מתחתנים
יום אחד, גם אנחנו נתאהב
בלי שקרים, אי אפשר
כאב שנמחק ברגע
חוזר מהצד
לא כתבתי שירים
לא היה לי מה לספר לך
אני מביט בך
כמו חלק מהנוף
חלק מהזמן
ובלילה נרדמים בשתיקה
העולם בחוץ מתפורר
בקרוב נלך שוב לבחור
ואת שותקת
אני מזיע מעט
חורף
מרחוק, תאונה
בראש מסדר את החיים
והם בורחים לי מהיד
את מספרת, על חשבונות
על ימים אפורים וזמן קפוא
מבקשת שאעצור בבית קפה מתחת לבית
אולי נרגיש שאנחנו חיים
בלי לאבד תקווה
אנשים חולפים
כמה מהם הכרנו
שהיינו אמיתיים, לא היה לנו מה להסתיר
עכשיו מסתתרים
בתוך אותם חדרים
תמונה של ההורים מביטה אלינו
כמו לא ידענו דבר
עכשיו הם באים בחזרה
מדברים על נסיעה, ואחר כך המלצרית מוזגת את הקפה
ילדים, ודירה גדולה
שום דבר לא איבדנו, משאירים פרטים
אני מביט על הרחוב
את מנסה לחייך
זה יותר מדי בשבילי
אז צוחק בלי להסביר לך את הסיבה
אולי אהבנו פעם
עכשיו זה אמיתי
נכנסים לדירה
אני מתיישב מול הטלוויזיה
את נכנסת למקלחת
שנינו נרדמים לאט
בלי להשאיר כתמים
אורות נוצצים, שום דבר לא מרגישים |
