בארץ רחוקה,
שהדרך אליה מסובכת וארוכה,
חי לו נסיך צעיר על סוס לבן צחור,
ועל גבו הייתה תלויה חרב מזהב טהור.
והנסיך רצה לדעת כל מה שיש בעולם,
כי רק בזכות זה יהפוך להיות מושלם.

הוא רכב לצד ימין וגם לשמאל,
שאל שאלות בכל מקום וידע כבר בכל:
על השמים הכחולים,
הכוכבים הרחוקים,
הילדים שמשחקים,
אהבות ומאבקים,
על הספינות הרחוקות,
ועל כל האגדות.


ויום אחד יצא הוא לטייל בעיר,
וכולם התקהלו סביב הנסיך האביר
שיודע כל כך הרבה
ועל כל שאלה עונה:
על מחלות ושגעונות,
על הקשתים והיונות,
על השרפה הגדולה בכפר
וכך הזמן לו עבר.
אבל פתאום נעמד לו ילד קטן,
מול הנסיך על הסוס הלבן
ואמר "סליחה הוד רוממותך אך שאלה לי אליך..."
וכל האנשים הביטו זה בזה,
מה הילד הקטן רוצה
ומה הנסיך המפורסם יעשה.
"שאל ילד" אמר הנסיך לאחר דקה וחיוך על פניו,
"שאל כי יש לי זמן עכשיו".
והילד הקטן שאל שאלה שתשובתה ברורה לכולם:
"אמור לי אדוני מי הוא האדם המושלם?"
כל האנשים צחקו על הילד המסכן:
'איזה טיפש הוא זה לא יאמן'.
אבל גם אז הנסיך רק חייך ופנה אל הילד הקטן:
"ילד אני יסביר לך אבל מהר כי אין כבר זמן,
אז ככה האיש המושלם יודע הכל -
מהאדמה ועד הרקיע הכחול
והינה מולך איש מושלם עומד
אתה מבין עכשיו ילד?"

כולם הסתכלו על הילד, מה הוא יגיד,
אולי הוא הבין פעם אחת ולתמיד?
"אז אמור נא לי בבקשה
מהי שמחה, שירה ואהבה?"
והנסיך הביט בעייני הילד הקטן
ואנשי העיר הביטו בנסיך כולם.
"שמחה זו תגובה לדברים טובים
ושירה זה מילים עם צלילים
ואהבה אהבה זה..." התחיל הנסיך לגמגם
"חבר'ה מה איתכם...
למה אני המושלם נשאל על רגש פשוט של כל אדם ואדם?"
והאנשים הסתכלו בו לזמן קצר,
"בואו נלך הוא לא יודע כל ומיותר!
כל איש יודע את התשובה,
השאלה הייתה כל-כך קלה..."

וכך כל האנשים הלכו
ורק ילד קטן ונסיך מגונדר נשארו.
אז כשלא נשאר עוד סימן לאנשים,
התקרב הנסיך לילד ושאל בקול מרשים:
"מהי התשובה?"
"לאהבה אין תשובה במילים,
היא מלאה ברגשות ופחדים,
בעצב ובשמחה,
בריקודים ובשירה."

והנסיך שכבר לא ידע כל דבר,
עלה על הסוס ואת החרב חגר.
כך שב לרכוב לו, אי שם בארץ הרחוקה,
למה? לחפש לו אהבה.