ויתכן ואכריז עד בלי די,
שארצה אותך בנוף חיי.
אך ליבי לא יוכל לריחוק ולכאב
כי אחד בפה ואחד בלב.

ואם אומר לרעי:"תם לו עידן",
עובר אני הלאה, אני מוכן,
הו! שקר אשא בקרבי
כי אחד בפי ואחד בליבי.

ובכל לילה, באוזניי אלחש,
שלמשמע שמך כבר איני נרגש
ואזכור איך ישבנו אז על הסלע, קרובים
ואודה שפי וליבי אינם שווים.

כי בפי שברי געגועייך
וארצה למלאו בחלום שפתייך,
ובליבי אשליית אהבתך
שארצה להפוך לעובדת היותך.





05.12.05