[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







שבר כלי
/
כזבו

ג'ולייטה.
מן הראי, נשקף אליו מבט כמו מחוייך. כתמי שמש ובליטות אדמדמות.
אודם בוהק בפינות העיניים הצמודות לאף שעליו רוכבות משקפי
המולטיפוקל. השיער עדיין צמוד בעקשנות, אך הוא דליל ואפרפור
ואניצים סרבניים משתלחים לכל כיוון. מתחת לנחיר הימני בליטה
בעור שנובעת מחתך בוקר של מכונת הגילוח והפה הבשרני מכווץ שלא
כהרגלו.
זה גיל שבו צריך להחליט מאיזה צד ללעוס. את לסתו העליונה
מפארות מצד אחד, שלוש שיני חרסינה המיוצבות על ברגים קדוחים
בעצם ומצידה השני שורת כתרים מאד לא מלכותיים. קו הפה החוצה את
השפתיים הדקות סוטה בפינה הימנית ויורד בנפילה חופשית עד קצה
הסנטר. הסמל המסחרי שלו - שני החריצים המקבילים היורדים מאזור
הנחיריים ותוחמים בתחתיתם את אזור השפם ומעליהם את אזור הלחי -
כבר אינם מקבילים. הם עמקו ומשווים לפני הליצן שלו, ארשת יותר
רצינית. בהתבוננות מעמיקה, ניתן להבחין גם בסניפים ותת סניפים
שמשתלחים מהם לשדות הבור של הפנים. באזור הפדחת שאותו הוא נוהג
למשש בלי משים, יש בליטות קטנות ומסתוריות שמשדרות לכריות
אצבעותיו מסרים חדים כמו כתב ברייל. העיניים הירוקות - עוד סמל
מסחרי קדום שלו - גונן הפך אפור והן נבלעות כמעט כליל בקפלולי
עור המקיפים אותן ומציירים שרטוטי ענפים בעור.

ג'ולייטה
הביקור אצל הנכדים, מסיט אותו מסדר היום הרגיל. להם יש סבב יום
שונה שנע על פי גילם וצרכיהם המיוחדים. נשמתו יוצאת אליהם והוא
מוחל על כל הנושאים הבוערים בקרבו שנדחקים כך לתחתית הרשימה.
סדר יומו נע באפיקים שונים שבכל אחד מהם הוא מתפקד באופן שונה.
כשהוא יוצא מהעבודה. הוא מעביר בטקסיות רבה את כרטיס העובד,
מקפיד למחוק ממוחו את כל המשימות הפתוחות ומגייס את עצמו לקראת
המערכת הבאה.
במדה מסויימת המעבר בין שכבת הטבעות, בין חיים ועבודה, אינו
יכול להתרחש בלי תשלום של אמינות. חש כמו שקרן, האיש שהאמת היא
סמן ימני בלעדי עבורו וחייו רצופים מנגנוני בקרה עצמיים, נאלץ
להפעיל שקרים קטנים ולהעמיד פני קרח במצבים מסויימים.

ג'ולייטה
אושרית וליבי אינן זוכרות מתי התחילו הצחקוקים לראשונה. בתחום
העבודה הסיזיפית האפורה והחד גונית של המחלקה, נפל הסיפור הזה
כתבלין מרענן. כנראה היתה זו ליבי הראשונה ששמה לב לביקורים
התכופים של אפי. פרץ ביניהן ויכוח עז, אם זה בכלל אפשרי שאדם
בגילו יכול להפגע מרגש כזה. כמעט שלש פעמים ביום הוא מגיע לחפש
אותה. במקום להרים טלפון, הוא טורח לגלגל את כובד משקלו פנימה,
בלי הודעה מוקדמת ומגיב באכזבה כשאינו מוצא אותה. הוא תמיד
חייב לשאול היכן היא ומתייחס לעונים ולתשובות בחוסר סבלנות.
משאיר לה על שולחנה פתקים זעירים בכתב יד מפוזר ותזזיתי, או
ששולח לה מסרים במחשב. כאלה שהיא אף פעם לא טורחת לענות עליהם.
הוא קורא לה ג'ולייטקה והיא פונה אליו בדרך כלל ב"תגיד",
מסתכלת מעל לכתפו בנקודה דמיונית ולעולם לא קוראת לו בשמו.
שליטתו המיוחדת ברזי המחשב ונכונותו לפזר אותה, מנוצלת היטב
לקיצורים בעבודה - שלעולם אינה מסתיימת - של המחלקה. הוא
מתנועע כמו ארוז בשכפץ, כאילו אין שום עלבון שיכול לפגוע בו,
אולם למעשה, כל חץ קטן ודקירה ננעצים בלב המטרה. מציץ מאחורי
משקפיו, בעיניים קטנות של קרנף צמחוני דקה לפני שהוא נעקץ על
ידי צרעה.

אפריים
יש לה חוש הומור, כושר התבוננות מופלא ויכולת תגובה מיידית
שאותה היא יורה במהירות בזק, כמו לשון טורפת של זיקית. שולטת
בבנות העובדות אצלה ביד רמה עם המון רכות והבנה. כשהיה לה
'תאקל' עם אחת מהן לפני ארבע שנים, הצליחה להתמודד ולנצח והפכה
את ליבן לתת בה אמון ללא גבולות, לאהוב אותה אהבת נפש וללכת
אחריה במהפיכה שחוללה. יש לה הבנת שטח מפותחת ואת מטרות המחלקה
היא צולחת בקלות. נראה עליה, שהיא מסוגלת להתמודד עם כל מצב.
נחמד לה לקבל עזרה מאפי בעריכת הדוחות המחלקתיים והיא מתייחסת
אליו כמו כלי נוסף במערכת שלה. אין לה שום צורך לחפש אותו, הוא
תמיד מגיע לבד.
לציחקוקים של ליבי ואושרית, היא אינה מקשיבה. לו שמעה, היתה
מגיבה בפליאה גמורה ובהכחשה - לא יתכן. אף על פי כן, היא
מרגישה לאחרונה שרמת הדביקות שלו עלתה וזה מטריד אותה באיזשהו
מקום. זו עדיין לא הטרדה, אפשר להמשיך להתעלם, אולי זה יעבור
לו לבד.

ג'ולייטה
בשעת בוקר מוקדמת מאד, הוא נצמד לבשרה החם של אשתו, מופתע
לגלות הענות וציפייה. כך מוחק לשעה קלה, את כל אנחותיו, את
כאביו הפיזיים וטובע ברוך המרגיע שלופף אותו.
הכאב הזה שמחלחל באבריו, מטריד וחסר מרפא. חמישים שנה עברו
מהפעם האחרונה שהוא חש כדבר הזה. הוא היה ילד בן שתיים עשרה
כשזה נפל עליו פתאום. זה היה גדול מדי, בלתי נשלט ופגע בתהליך
הגדילה שלו. כמעט הפך אותו לנכה. חמישים שנה ועדיין לא רפא לו.
עכשיו זה חוזר שוב. הצלקת תהיה רחבה ועמוקה הרבה יותר.

ג'ולייטה
שבוע הוא מכין את עצמו ליום הזה ואז נושם אותה במשך שמונה
השעות שהם מעבירים יחד. פרור פרור, דקה אחר דקה. מתעשת כאילו
בסוף היום ומחליט שהפעם יתרחק ממנה לשבוע, גוזר על עצמו אלם
והר של עבודה, אך זה לא עולה בידו. ביזיון, חושב  לעצמו. מה
קורה לי ? כאילו עוד לא התבגרתי, הרי יש לי נכדים. עוד מעט
אפרוש ואצא לפנסיה ואחרי זה אשקע אל החידלון. מה זה שעושה אותי
כל כך לא בוגר וכל כך חסר שליטה עצמית ?







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
פסטה זה הנקבה
של הפססט
שאומרים כדי
לקרוא לחתולים?


תרומה לבמה




בבמה מאז 4/3/05 18:45
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שבר כלי

© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה