זוכרת את הגשמים מכביש האדרנלין
עם ניחוחות השינוי המפחידים
ומשלטי הדרכים הבנאליים
נותרו רק שברים זרוקים בשוליים
זוכרת אז ברגעי השקיעה
את סומק השמיים הנפלא
כשאיש לא שאל אותי מה דעתי
ורק רציתי אותך שתבואי אתי

זוכרת איך נהגתי בלי לעצור
עם אומץ לב של נער שיכור
על כביש האדרנלין
ודבר לא היה ברור
ודבר לא היה מציאותי
ולא ידעתי את מקומי
או מה יהיה אתי
וברחובות הומים
איש לא הכיר
את הכתובת שחיפשתי
זוכרת אז בשלהי השקיעה
את דמדומי הגוויעה
כשניסיתי לנחש את כיוון נסיעתי
ורק רציתי אותך שתבואי אתי

זוכרת איך הכל התחיל להיות מפחיד
על כביש האדרנלין
עומס התנועה שהלך וגבר
הפך אותי לעוד נווד תלוש וזר
אחד ממיליון על דרכי רעם וברקים
ששרד או נשרף בשולי הדרכים
לצד שיירות ענק
שרעמו וחצו גשרים ויערות-עד
זוכרת איך חשתי כה קטן
לעומת תום אתמול
כשחיבקתי אותך בחצר של הורייך
והייתי כל-כך גדול
כשדברנו על מחר
שבטח לא יהיה אותו דבר
ונשבענו שבבוא הזמן
נאהב כל הדרך לשם
והכל תמיד קורה
יותר מדי מוקדם

את זוכרת
איך הזמן אזל במיכל הדלק
טוב עכשיו זה מצחיק
אבל אז כולם רק רצו להספיק
לגלות משהו טוב
שנמצא שם בחוץ
משהו חי ונושם
שנולד לרוץ
כאילו נדחפתי למעשה התאבדות
שיישא אותנו רחוק ולצמיתות
אז לחצתי על דוושת הגז
ובריחתנו הואצה
והדמעה בזווית עינך
סיפרה לי מה את רוצה
זוכרת שאמרתי לך שאין לנו ברירה
וש

כשהזריחה מפציעה והשמיים הופכים תכולים
העולם לעולם לא שואל אותי מה דעתי
אך אני עדיין כל-כך צריך אותך
שתבואי אתי