קהת חושים, חסרת שינה, שיכורת כוח
משותקת מאימת האחריות
איך התגאתי בעצמי: החזקתי את חייה עד הבוקר.
הרגשתי רופאה אמיתית
הילרית , כוהנת השבט... חיי אדם ניצלו בידי
וביום שלישי היא מתה.
החזירה נשמתה מבלי משים. בשקט. מי סופר.
אישה צעירה מתוקה חיוורת כחולת ורידים בשקט בשקט לא מבקשת
כלום.

אני לא יכולה לכתוב את זה - כבר שנים שאני לא יכולה לכתוב את
זה.
אין שום אומנות בכאב, אפילו לא טיפה, אף רגע של חסד.

וביום שלישי סימה מתה.
רגע היתה ורגע איננה. כמו בועה שפקעה. לא הותירה שקע במיטה. לא
חור באמצע האוויר.

וביום שלישי סימה מתה.
לא במשמרת שלי.