מבט מהול בעצבות , התיישב לו על הפנים.
"שבי", הוא אמר.
ישבתי.
"עשינו כמיטב יכולתינו כדי להציל אותו..."
בצעקה חנוקה מבכי צעקתי: "לא!!!"
אמא באה לחבקני, הזזתי אותה מעלי ורצתי לחדרו.
הכל שם נרקב יחד איתו , מת יחד איתו, הבגדים שבארון, הדיסקים,
הכל...
נשקתי לו בפעם האחרונה ויצאתי מן החדר.
איך אחיה בלעדיו? היה לנו עתיד יחד. הכל נמחק , מחלה מטופשת!
הלוואי וגם אני הייתי נרקבת יחד איתו כמו שאר הדברים.
מה אני אעשה עכשיו? איך אהיה לבד?
כנראה שזה מה שהגורל תכנן לי, חיים של בדידות , עצב, כאב, יגון
וגעגוע.
עדיף כבר למות.