העיקר היה לשרוד את היום ולשקר לעצמי שלא כל כך רע לי. הייתי
מטרה נוחה לירידות של שאר הילדים. גם היא. קראו לה רחל ובכלל
לא חשבתי שהיא יפה. למעשה לא חשבתי עליה בכלל. עכשיו נראה לי
ששנינו פשוט לא התאמנו לחברה באותה תקופה. יש טיפוסים כאלה בכל
סרט נעורים טוב. אבל היינו רק בכיתה ג', עוד לא התחלנו את גיל
ההתבגרות. למעשה, אני עדיין לא הייתי ילד, אני עדיין ממתין
לתחילת הילדות. אני הלכתי הלוך וחזור בכיתה. זאת הפרעה שעדיין
לא נפרדתי ממנה. הילדים שנכחו בהפסקה ההיא בכיתה ירדו עלי, זה
דבר שהלך ופחת עם השנים. היא הגנה עלי, בגלל שהיא חשבה שאני
חכם. גם האחרים חשבו שאני חכם, אבל הם לא ראו בזה דבר כל כך
חשוב.
תאמינו לי, אני לא זוכר איך זה בדיוק קרה. כנראה שזה לא היה
ממש חשוב. היא התקרבה אלי ונשיקה אותי על השפתיים. לא התנגדתי,
אני לא טיפוס שמתנגד. לא הרגשתי שום דבר מיוחד, פרפרים בבטן
וכל הדברים אלה. הרגשתי את שפתיה נוגעות בשפתי, אני מניח שזה
שונה מיד שנוגעת בכדורסל. באותו שבוע סוף סוף הצלחתי להקפיץ
כדור, זה היה דבר חשוב.
הנשיקה נתנה להם דבר חדש לרדת עליו. זה הפך לנושא החביב עליהם.
חלק בתוכי הרגיש שעכשיו אני צריך להיות יותר נחמד עליה, היא
תמיד הייתה נחמדה עלי, אני מניח.
אני הייתי מטרה נוחה לירידות של שאר הילדים. היא הייתה מטרה
נוחה יותר. שכבר השגתי כמה חצאי חברים הם ירדו עליה וגרמו לי
להצטרף אליהם. מסתבר שהייתי אכזרי כמו כולם, האכזריות שלי בטח
פגעה יותר. גם אחרי הכל, היא הייתה היחידה בכיתה שמעולם לא
אמרה עלי מילה רעה.