זו הייתה הפעם הראשונה בה ראה ניסיון למרד. בחייו.
מאז הצטרף לשירות בתי הסוהר לא חווה מרד אמת.
ברור שעד היום השתתף בתרגילים בזמן הניהול השוטף וכמו כן
התרגילים שנתיים בהם הייתה הקפדה על כל הפרטים.
ומתקן הכליאה שלהם ניצב במקום השני המכובד בהישגיו בתרגילים
אלה, תרגילים שכללו חטיפת בני ערובה על ידי האסירים והתבצרות
באגף הבידוד. אורן תמיד עמד בראש צוות ניהול המשא ומתן.
תמיד הצליח בזכות יכולת הדיבור והשכנוע המצוינות שלו לפתור את
המצב ולגרום ללוכד לוותר על חלומותיו על מטוס שיטיס אותו מחוץ
לארץ עם שק כסף בידיו שיספיק לו לחיים ללא דאגה.
אבל כל זה היה רק בתאוריה. תרגילים שאורן אומן אליהם בקורסים
השונים שעבר בשירותו בשב"ס ותו לא.
כשהגיע שעת האמת אורן קפא. השעה הייתה 04:52 ואזעקה נשמעה
ברחבי המתקן.
אורן בהתחלה קם בנונשלנטיות, לא תופס שהפעם זו אזעקת אמת.
ואפשר להבין אותו - פעמים רבות היום תרגילים בשעות ההשכמה של
האסירים - 05:20.
לכן אורן, שהייתה לו סלידה משעוני יד, היה בטוח בליבו שזהו עוד
תרגיל.
הוא התלבש לאיטו במדיו הבלויים מאין ספור ימים ולילות בתפקיד.
אורן היה אחד מהסוהרים האהובים במתקן. אחרי ששירת שם זמן ארוך
יחסית, למד את כל רזי המקצוע והיה אהוב על כולם בזכות העובדה
שהוא אף פעם לא וויתר. תמיד המשיך למרות כל הקשיים והיה אחד
שסמכו עליו כולם.
כמעט אף פעם לא נקלע לעימותים עם הכלואים במתקן והיה אחד
הסוהרים האהובים על ידם בזכות האנושיות שבו ודאגתו לזולת.
ובכל פעם שאירוע חריג היה מתנהל - כמו כלוא שמשתולל, שריפה,
פציעה של אחד הכלואים - אורן היה בראש כח המשימה - מרגיע,עוזר,
מטפל רפואית.

אורן היה בדיוק בשריכת השרוך בנעל השנייה, מזמזם להנאתו שיר
ישן, כשנדב נכנס לחדר, פותח את הדלת בעוצמה ומכניס פנימה את
צליל האזעקה יחד עם אור הבוקר.
אורן שבחדרו שרר עדיין חושך למרות שבדיוק סיים להתלבש, הסתיר
את עיניו בעזרת ידו וצעק לנדב: "סגור את הדלת כבר! אני עוד
שנייה בא!"
נדב מתנשם בכבדות נראה עייף ועל פניו קמטי דאגה.
הוא עמד להגיד דבר מה אך באותה נשימה נראה כאילו ראה רח
רפאים.
-"אורן, תקשיב זה לא תרגיל... זה מצב אמת." הוא נשמע, למרבה
ההפתעה, רגוע.
-"אתה רציני?" ענה לו אורן מרים גבה.
-"כן,לגמרי. וכדאי שתבוא מהר כי אנחנו ממש צריכים אותך...זה
נוגע אליך אישית".
כשאורן שמע את המילים "נוגע אליך אישית" עורו סמר.
העניין הוא שלאורן הייתה חברה שעבדה כמוהו במתקן. שמה היה
מאיה, ואורן אהב אותה בצורה שאף גבר לא אהב אישה לפניו.
ככה לפחות הוא חשב. היא הייתה קצינת המבצעים של המתקן ואורן
בילה כל דקה פנוייה של חייו איתה.
-"איפה מאיה?" הייתה השאלה הראשונה שיצאה מפיו של אורן.
-"אורן, תתלבש, צא החוצה ובוא לחדר קשר. שם בני יסביר לנו הכל
ונארגן צוות. הוא רוצה שאני יוביל אותו."
-"אתה?" אורן שאל בהפתעה. הוא היה רגיל שהא עומד בראש צוות
ההתערבות.
מה שיותר הפתיע את אורן עצמו זה שהוא חשב קודם כל על תפקיד ראש
הצוות לפני שהוא שמע את התשובה על מאיה.
אורן קם בפתאומיות מקצה מיטתו, הופך אותה על צידה, ובאותה עת
מרתיע קצת את נדב.
אתם צריכים להבין. אורן היה בחור גדול. מאוד.
גובהו של אורן היה 1.93 סנטימטר והוא היה גבר חסון ושרירי.
למרות שכמעט אף פעם לא נדרש אורן להשתמש בגופו, כשהוא נקרא
למשימה אורן היה מגיע מוכן ומזומן וכמעט אף אחד לא היה עומד
בדרכו.
-"מה עם מאיה?!" צעק אורן, ופניו מודאגות.
-"אורן, תירגע בוא לחדר קשר ונדבר..."
לפני שסיים את המשפט אורן רץ, תפס את זרועו של נדב וגרר אותו
יחד איתו לחדר הקשר.
אורן פתח את הדלת בטריקה. הם נכנסו בדיוק באמצע התדריך של בני,
סגן מפקד המתקן כשהוא תדרך שלושה מתוך חמשת חברי צוות
ההתערבות. אורן ונדב היו שני החברים החסרים.
-"טוב שהגעת אורן, אמרתי לך תמיד תחשוב שזה מצב אמת, כי הפעם
באמת זה המצב".
-"בני תחסוך ממני את השטויות שלך ותגיד לי איפה מאיה!"
-"אורן תירגע קודם כל. תקשיב, מאיה, אסנת ודרור שומר הלילה
נלקחו כבני ערובה באגף ב, על ידי החבורה של אמסלם. כל העניין
הזה תוכנן מראש, ובנוסף איבדנו קשר עם אגפים א ו-ג".
אורן הרגיש שהוא נשבר מבפנים. "הם לקחו את מאיה", הוא חשב
לעצמו בראשו. הוא הרגיש את הדמעות נקוות בעיניו, ובקול חלוש
הוא ניסה לשאול:
-"המצלמה באגף ב עובדת?"
-"לא אורן," ענה קצין הקשר אסף, "הם ניתקו אותה".
-"אבל הם יצרו איתנו קשר בטלפון לפני 2 דקות ואני דיברתי עם
אוסנת, דרור ומאיה וכרגע הם בסדר. אמסלם דורש חנינה לו, לרביע
וללוי. עכשיו יוצרים קשר עם הפרקליטות ועם היועץ לממשלה, אבל
אני עמדתי על כך שצוות ההתערבות שלנו יתפעל את המבצע", אמר
בני.
אורן שמח על כך. הוא היה נחוש לחלץ את מאיה גם אם זה יעלה לו
בחייו.
-"אוקיי, אני נמרוד ונדב נכנס לאגף ג' נשתלט עליו ומשם נחדור
לשביל העפר מאחורי אגף ב, נתמקם ונתחיל בניהול המשא ומתן".
-"לא אורן. אני אסף, יובל וקובי נכנסים ישר לאגף ב. אתה נמרוד
ונדב מתחילים באגף א ומשם עוברים ל-ב. אנחנו נמשיך...", בני
נקטע.
-"לא!" צעק אורן, "תן לי להיכנס לאגף ב אתה יודע שאני פותח
אותו תוך 3 דקות! אני תמיד מתפקד כראש הצוות מה קרה הפעם?"
-"אורן, אתה מעורב אישית, מאיה שם, ואני לא מוכן לקחת את
הסיכון בלתת לך לנהל את המבצע הזה, חס וחלילה תיקח החלטות
שגויות ואחד האנשים שלי יפגע בגללך. אני נותן לך להשתתף במבצע
למרות שהמפקד ביקש ממני להשאיר אותך בצד, אז תקח את עצמך
בידיים לפני שלא תיכנס לשום אגף", בני הסתכל ישר בעיניו של
אורן.
אורן שחק שיניו בכעס. במוחו הוא כבר החליט.
-"נדב, נמרוד, בואו!" צעק אורן, חטף את אחד ממכשירי הקשר
וקרא:
"אנחנו מתחילים באגף א!"
אורן יצא מהמשרד ופנה ימינה.
-"אורן, לאן אתה הולך? אגף א זה ימינה!"
אורן שתק והמשיך ללכת.
דבר אחד צריך להבין לפני שהסיפור הזה נמשך. בתוך הכלא אין
נשקים, ואף אחד מאנשי הסגל אינו נושא נשק, והיחידים שאוחזים
נשק הם אנשי האבטחה שמאבטחים ושומרים על הכלא מבחוץ.
כל הפרעה, מהומה או מרד מתופעלים על ידי אנשי הכלא בשימוש
באלות, מסכות, גז מדמיע ומגינים.
אורן רץ, שני מטרים מאחריו משתרכים נמרוד ונדב.
-"קדימה בואו כבר", זעם אורן.
הם יצאו מאיזור הכלא לכיוון מתקן האבטחה. תוך כדי ריצה נדב
ונימרוד הסתכלו אחד על השני כלא מבינים.
לפתע אורן עצר, והרים את ראשו.
על השלט למעלה היה רשום באדום: נשקייה.