דמותך הולכת ומיטשטשת
שפתיך בם חשקתי
נמוגות בערפל הזמן
קסם מילותיך שהילך עלי כישוף  
מתעמעם והולך
טועמת מרקם זיכרונות
מסירה משפתיי שרידי ערגה
פעם, מזמן, חשבנו
נוכל להקפיא את הרגע
לא לתת לו לחמוק

בשאיפה אחת איטית
מהורהרת
כמו סיגריה בוערת
אשאף לתוכי ניחוח היותך
רגע נוסף של זיכרון
שמתפוגג כעשן.

נגענו ולא ידענו
כמה הכל ארעי ולא בטוח
שלחת יד לתוכי
כמו קרן שמש שחודרת
דרך ענן ביום גשום
נגעת בכאב
נגעת לי בלב
הפכת אותי לשלך
ואותך רק קצת לשלי
הגשם הראשון
שטף געגועים ישנים
רגשות אבודים כלו
עם בוא הסתיו

בלכתך
כבה את האור
וסגור את הדלת על כל מה שהיה
על שארית זיכרונותיי
בטעם מתוק-מריר.