אז הבטחתי , וכמו שאת רואה גם קיימתי... מהרגע שבו סיימנו את
השיחה בטלפון רק חשבתי .. חשבתי על דבר מסוים , דבר שלא
כתוב בספרים ולא בשירים . הדבר המדהים הזה - זו את .. לא
חולף לו יום, חלום או סתם מחשבה בלי שאת תופיעי בהם ...
עמוק , עמוק בפנים אני מרגיש חנק .. חנק מכמה מילים שרוצות
לצאת החוצה אבל אני עוצר בעדן כל פעם מחדש- שוב ושוב ... הפחד
שמה אחריהן תבוא דממה ... השקט .. הפחד שנתרחק עוד לפני שבכלל
הספקנו להתקרב .. זהו הפחד שנוגס בי כל יום .. מדי פעם הוא
מפסיק .. זה קורה בד"כ בימי שישי .. ביום שלפניו אני מכין את
עצמי לקראתך את חוזרת מהצבא אבל אז אני יושב ומתלבט - האם
להתקשר?! ואם כן אז מה אני אומר? הפחד הזה גורם לי לעשות זאת
, ובשביל שיעלם אני מחפש מפה .. מפה שלא נמצאת בספרים ..
אפילו בשירים לא מדובר עליה... המפה שתראה לי את הדרך לליבך..
גם אם הדרך סבוכה מכשולים רבים..
אני מוכן לעבור אותם אבל רק בידיעה שמאחורי כל זה לא ניצב שער
נעול ... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.