באיזה שהוא זמן בחיי, שאינם מתפרסים על מספר שנים ארוכות
במיוחד.
הבנתי שאני רוצה לשנות משהו בתוכי. לכולם יש הרגשה כזאת
לפעמים.
אני סבורה שלא אוכל להישאר בתלם יחיד, לזמן ארוך במיוחד.
בעצם, ממבט לאחור רוב חיי אני מחפשת את השינויים. משהו לחדש,
עוד ידע לכפות אלי. הרבה אנשים מחפשים את השינוי שיביא אליהם
אושר. אני לא יודעת אם אני זקוקה לאושר מוגדר. בעצם אני די
מאושרת.
אז התחלתי בשינוי- קראתי ספר. ובכן זה בהחלט לא נשמע שינוי כל
כך מסעיר, לא משהו גרנדיוזי וחריג. אבל... כבן אדם שלא מרבה
בלקרוא, וכנראה זה בגלל חוסר הסבלנות הרב, קריאת ספר הייתה מן
שינוי ואפילו התחלה חדשה. אז הגעתי לחנות ספרים, לבחור ספר
טוב. ובכן אינני מתמצאת כל כך בשמות, אז פשוט בחרתי מה שנראה
נחמד. היו שם המון ספרים שנראו לי משעממים וחסרי טעם, היו כמה
פילוסופיים אבל החלטתי לא לתת לעצמי להיכנס לזה. ואז ראיתי ספר
שבהחלט לא נראה לי מושך במיוחד, אפילו די משעמם. הסתכלתי במה
שנקרא "תוכן" קראתי, ואהה זה מה שאני רוצה לקנות! מכאן מאד
מיהרתי לכן הייתי צריכה לפשפש מהר למצוא כמה שקלים, מצאתי
במדויק עד לאגורה האחרונה. יצאתי מאושרת עם ספר חדש ובאמת
האמנתי שכשאגיע הבית אקרא ללא הפסקה...
אז באמת לקחתי את הספר איתי, אחרי הביקור בחנות מיהרתי לתור
קצרצר אצל הרופא ביקורת שגרתית. מכאן התהלכתי הבית. התיישבתי,
הבטתי בספר ואמרתי לעצמי להתחיל לקרוא. קראתי, בערך 40 עמודים
ברצף!
הייתי שמחה ומאושרת, גאה כמובן! ביום שאחרי הייתי רצוצה
ביותר.
במשך היום היו לי המון פעילויות כמה קורסים, מפגשים ומהזמן
שהיה לי פנוי ניצלתי לשינה טובה של חצי שעה בערך. מכאן שחזרתי
הבית הייתי עייפה ביותר. נשכבתי על המיטה, ראיתי קצת טלביזיה
ועייני היו מטושטשות רוצות להיעצם ולהירדם. הבטתי לרגע בספר,
היה לי דחף בהחלט גדול להושיט יד ולקחת אותו, להמשיך לקרוא.
היד הייתה מתחת לשמיכה, והיה די קר להוציא אותה ולקחת את הספר,
ובכלל שהיא הייתה גם עייפה מאד.
אז.. הספר נשאר במקומו. לאחר עוד כמה ימים, שדווקא היו די
שקטים אך מרוב שקט הייתי עייפה עוד יותר והספר היה עדין מונח
במקום שהשארתיו באותו יום שקניתי אותו. באמת שרציתי לקרוא, אך
העייפות נלחמה, וכנראה שגם ניצחה, אותי ואת עייני. ושוב שינוי
בחיי נכשל. הצעתי לעצמי לשנות כמה דברים אחרים. אולי בצורת
חדרי, להזיז כמה דברים, אולי במראה, להסתפר...
חשבתי להתחיל לכתוב שירים, אולי עוד אמצא בתוכי כשרון חבוי.
רעיונות צצו במוחי פתאום ללא הבחנה כלל וכלל.
עדיין לא היה לי מושג מה אעשה עם עצמי. השינוי היה נידרש ביותר
ובהחלט שהייתי מתוסכלת מכל העניין. אחרי כמה שבועות, חשבתי על
מצבי. הבנתי שכנראה לשווא מיהרתי לשנות. נחתי על חיי כאילו היו
כסא נוח מרופד ונעים. הרגשתי טוב יותר. בפעם הבאה שארצה לשנות
אסתכל שוב על המקרה. ואולי בכל זאת אסתפר?... |
