ינקותי:

צריף קטן, עין חרוד איחוד, תמונות מכסות שם תקרת עץ-
בתולות ים, חשופות,מזמינות, נותנות מבט בראשיתי.
בידייך הבנויות לתלפיות, אשר תפרו, אמתחות חסונות,
בעד נערי המשק, עת צאתם למלחמה.
בידייך הרכות, נושא את גופי התם, שם אותי על שולחן-עמלך,
למען ארגיש גדול, כמותך.
בידייך המשפחתיות, שמת אותי בקוטב עגלת הטרקטור,
האדום, הכתום, התמידי (קרוב לאנושי).
שמת בי עצמאות, נתת בי חופש.
בידייך הזכות, מלאות הטוהר,
ערמת ביצים חמות, מיינת
אותן, בתבניות פלסטיק
צבעוניות ולימדת
אותי-גודל
ביצה-מספרה.

וכל זאת
בנוכחות
הרי הגלבוע,
פלא בריאה בעיניי.
אתה בלתי ניתן
לחציבה, פלא בריאה.
ישר ככביש הסרגל-
נתיב בואי אלייך.
יפה כמרבד,
הצבעוני, עוצר הנשימה,
שנפרש מול אישוניי המורחבים,
בירידה לעמק יזרעאל ומכניס נופך בחיי.
שדה אנושי, טבע נפשי, נוף ילדותי,

אתה מולדתי.



מוקדש לסבא אברהם