עדי מולדן / אבודה |
הוא אץ ודורס
כל תקווה, כל חלום.
ואני, שפעם עליתי מתוך מעיינות זכים,
היום אני,
גוזמת צמרות עצים.
ועורי שנחתך
מתערים מושחזים,
מדמם דם שחור
לתוך מים צלולים.
לו רק יכולתי להפסיק ללכלך
את החיים הקצרים האלה,
אך לצערי,
זה לא תלוי בי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|