וזו סתם הרגשה או אולי תחושה סמיכה
מכה במקשי הפלסטיק כאילו היו מכונת כתיבה ישנה ותובענית
צלילים מדומים, רגש ממזרי
מסכה עמידה מפני מסכים אחרים

והכל סתמי כל כך רגעי ולא משמעותי
גלגל הצלה שתפרתי לעצמי מפני עצמי
זה יצרב בתודעה אך יתפורר בבוא השעה
כי אין חשיבות או הערכה

הצלחה נקצרת במכונת השמדה למילים המוניות
והמשמעות האמיתית היא לא קיימת
היא נוצרת בעיוות של שניה בחיפוש נואש אחרי תשובה
אבל גם המילים האלו או במיוחד הם
בגלל שהם הם והם שלי לפחות עד שאתנער ממהותי ואחדל
להתפתל ולרצות לעמוד באותה משתנה מטונפת שכל הגדולים
כבר עומדים

וגם אותם ואתכם ואותה אולי במיוחד אותה
אבל זה לא יקרה כי אני לא מכיר נקודה רגישה
שונה אבל דומה מהותית ויסודית כמו המנערים האמיתיים
מפיות מקושקשות על שולחני עץ סדוקים

לסגת לאחור מכאן לא תבוא הישועה
לברוח ובכך לשכוח את הסיבה, או לפחות את הסימפטום
ולהמשיך בשתיקה שאיננה אלא חולשה אדישה

מילים. הו! מילים רבות וכמו שקית ניילון
מתחת לגלגלי מכונית חדשה סופן להתכלות לצידי כביש מהיר.
אז בפעימה חשמלית של שניה אוסיף ואבזבז זמן אבוד.
זמן שאיבדתי מרצון ומנכות מביכה.

ואין טעם לחזור וגם לא לתקן ולהפסיק להקיש את כל מה שאין
ורגע לפני שאהיה מטושטש מהקשקוש ואאמין שאוכל לזקק את המצוי
אבל גם אם אכשל זה לא ישנה כמו תמונה שנתלתה על מסמר חלוד
אני יודע שזה אבוד ואצטרך לאסוף רסיסים ועופרת מהרצפה.