"אני רוצה למות" , הוא אמר לה.
"לא אכפת לי" היא ענתה לו
"נראה לך שזה מה שיגרום לי לאהוב אותך?"
"זה שטויות, אם אתה רוצה, תמות.לא אכפת לי."
הוא נכנס לאוטו, פתח את תא הכפפות והוציא עוד ג'וינט, לקח עוד
שאיפה מסם האהבה... הראש התחיל להתנקות.
הוא סוף סוף קיבל אומץ.
הוא שלף יד לחגורה... ואז התחרט.
"אז שיכתבו בעיתון שלא הייתי זהיר", אמר לעצמו, "גם ככה אני
סתם נרקומן", לחץ על הגז, ונעלם.
למחרת היה כתוב בעיתון: "עוד הרוג בתאונת דרכים", ותמונה
שלו..יפה כזאת, שאמא צילמה.
בבית ספר עשו לכבודו טקס, המנהלת עמדה על הבמה, ובקול חנוק
דמעות מזוייפות הקריאה שירים שכתב,
שירים שכאילו נכתבו עליו, וציינה עד כמה היה יפה, חכם, מוכשר,
אינטיליגנט, מלא ביטחון עצמי, וכל הדברים שבעצם לא היה אי
פעם.
כל הדברים שאומרים על כל אחד שנהרג - אם בהתאבדות, בתאונה, או
סתם בצבא.
"תמיד רציתי למות בצבא", חשב לעצמו, "מוות של גיבורים. אפעם זו
לא טעות של החייל, תמיד כולם גאים".
והיא עמדה בצד, ובכתה.
והוא? הוא הסתכל עליה מלמעלה... וצחק, "לא אכפת לה אה?"
והיא, לא הפסיקה לבכות, בהלוויה, בשבעה, באזכרה.
כמה התחרטה שלא עצרה אותו באותו הלילה.
והוא? הוא רק מסתכל עליה מלמעלה, וצוחק. רק צוחק.