סבא יצחק מגיע עם שקית על גלגים מוציא משם כל מני מטעמים.
עוף לשבת, חלה מתוקה, יין לקידוש וממתקים לנכדים.

"יצחק עיוני תראה את ע-נת איזה שיניים אפורות יש לה מכל
השוקולדים אולי תתן לה קלמנטינה? וקו-רל איך השמינה, זה
מהקרמבויים צריך לדבר עם אמא שלה שתקח אותה לרופא"

"אני נכנס לטוש, להתכונן לכבוד שבת. תכיני עו-גה שחורה לאמא
שלך
שתעסיק את הפה שלה."

"מה אתה רוצה מאמא שלי, אישה זקנה. מה עשתה לך רע?"

"הביאה אותך, מה עשתה רע. לא סותמת את הפה הגדול שלה."

סבא יצחק אדם קשה, קשוח, לועס עשבים עם קוצים.
עוד שתים עשרה שנה חתונת זהב. אמרתי נעשה חיסכון בבנק שיהיה
כסף נלך בספינה מפוארת אבל הוא לא רוצה.

"מספיק לקחתי אותך בירח דבש לסוף שבוע בנתניה, שום דבר לא מספק
אותך, את כמו אמא שלך עיינים גדולות."

אני מסבנת לו את הגב, ככה הוא אוהב, מים חמים וסיבובים.
אבל הוא יש לו לב גדול. במכולת יש קופת צדקה, כל העודף יצחק שם
בקופסא ובשכונה תמיד תורם אוכל לנכבדי העדה.

החיים פה לא קלים. בעיראק היה לנו זהב ושטיחים באנו פה עם
מזוודה כמו סלאח שבתי. רצו אותי לסרט, שיהיה אמיתי, אבא לא
הסכים רק שלח אותי למורה לעוד ואני שנאתי ללכת אליו. כל
החלונות בבית שלו היו סגורים והיה אפשר להחנק. האף שלו היה
מצפצף ואמא שלו היתה יושבת ומסתכלת עלי.

אני אישה טובה, מסדרת את הבית. כל הבגדים שלו אני מגהצת ומסדרת
כמו חיילים. אף פעם לא אמר לי אני אוהב אותך, לא נותן נשיקה.
כשהייתי קטנה אמא שלי אמרה שאהבה זה כשהבעל שלך תוקע גרעפס ליד
שולחן האוכל.

יצחק עיוני, אוהבת אותך יא יצחק. שבת שלום.