ליאל אדמון / היום לא אהיה זו |
המרכינה את קפלי תודעתה
לנוכח הדהודים חיצוניים.
מזפזפת בין תיאורי הנוף של ילדותה
לבין שתילת זרעים בחצר האחורית
בהינף הרוח על עלי הזית.
זו שמאלימה שפתיה המבקשות
לבטא זרם צר של
מחשבה חולפת
בדמותה.
זו העורגת להצטלבות פסי הרכבת
בליל בודפשטי צובט לחיים,
נחה על שולחנות קטנים
מעמודי בטון נוסקים יונים אפורות
צופה בפריחת עצים
כדינור מסנוור
שעת הערביים.
כובעה של זו -
משפיל קצותיו
מקפל שחקים מעליה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|