מימי ישראל / כשזיכרון עולה |
והדמעות אט אט נופלות
קשה להרים ראש ולהביט בשמיים
זה כמו אש לוהטת השורפת שדות.
ואז הרוח הקרירה
את הדמעות מוחה
אוי כמה שרע לי רע
ואני ממשיכה ובוכה
כשזיכרון עולה מציף את העיניים
והדמעות אט אט נופלות
קשה להיות יבש כשמותזים עלייך מים
זה כמו לחיות ללא סודות.
ואז הרוח הקרירה
את הדמעות מוחה
אוי כמה שרע לי רע
ואני ממשיכה ובוכה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|