נועה זיל / וידוי |
שורט את הגב
הוא מעלי
אני מתחתיו
אין סוף ללשון
מאבדת הכרה
מתמכרת שוב
להרגשה של סערה
האצבעות מטריפות
מלטפות משגעות
ואני אבודה כבר
בין כריות
מיטת זיכרונות
של שנים אבודות
עיניים עצומות
שפתיים מושלמות
ניצמדות לשפתי
מלאך בלי כנפיים
לנצח במחשבותי.
הכל מרגיש טוב יותר איתך
מתי שרק תרצה
אני לנצח שלך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|