יורד גשם. היא עמדה בחלון והביטה החוצה. באנשים שחלפו ברחוב,
בענפי העצים הנוטפים, באורם הצהוב והחיוור של פנסי הרחוב
הבודדים. הם הזכירו לה אותה, עומדים לבדם מול הרחוב הקודר, כל
כך לבד.
היא אהבה לעמוד כך ולהביט בגשם, הוא תמיד הצטייר לה כמשהו נקי
וטהור. כשהיתה ילדה חשבה שכשאלוהים בוכה - יורד גשם, היא אף
פעם לא הבינה למה אלוהים עצוב כל כך בחורף.

הגשם מתחזק. היא שוב נזכרת ביום שהוא עזב. גם אז הכה הגשם. היא
שוב רואה אותה, עומדת בפתח, מביטה בדמותו המתרחקת במורד השביל,
לצד הטיפות, וכל שיכלה לחשוב אז היה שאפילו אלוהים בוכה איתה.
דומה היה שכל חייה סובבים סביב הגשם הזה. היא נולדה בחורף, גשם
זלעפות ירד באותו הלילה, כשיצאה לאוויר העולם. הוריה סיפרו לה
שהרגישו כמו אלוהים וכל המלאכים בוכים איתם, מאושר בלתי נדלה,
על הבת שסוף סוף נולדה.
היא היתה בת יחידה להוריה. שנים רבות לפני שנולדה, נספו אחיה
בתאונת דרכים מחרידה. הוריה, בניסיונם להתגבר על השכול, החליטו
להביא ילד נוסף לעולם, וכך היא נולדה.
תמיד נאלצה לחיות בצילם של אחיה, היא גדלה לצד השכול והעצב. אף
פעם לא חסר לה דבר, הוריה תמיד דאגו לה וסיפקו את כל מאווייה.
אבל משהו היה חסר, לא העניקו לה את החום והאהבה שראתה בבתי
חברותיה. היה בינה ובין הוריה ריחוק מסוים, נתק. עם הזמן למדה
לחיות עם זה, היא התרגלה לבדידות ואף למדה לאהוב אותה.

עד שהוא הגיע. גם הוא, כמו רוב הדברים בחייה, הופיע לה מן
הגשם. היא היתה בדרכה הביתה מהעבודה, כשתפס אותה הגשם. במקום
לקחת את האוטובוס הביתה, כפי שעשתה מדי יום, החליטה ללכת ברגל
ולהירטב מהגשם. היא הלכה לאיטה, שקועה בהתבוננות בעולם המתרוצץ
סביבה ונפלה לתוך בור שנפער במדרכה. יד אדיבה נשלחה אליה,
מסייעת לה לקום. מעל היד נגלו לה פנים נאות של גבר צעיר. לאחר
שווידא כי היא בריאה ושלמה, הציג את עצמו ושאל לשמה. הם נפגשו
כבר באותו הערב, נרגשים ויבשים. יחסיהם נפתחו בסערה והיא,
לראשונה בחייה, היתה באמת מאושרת.

כבר לילה, שוב יורד גשם והיא עדיין לבד. היא עמדה בחלון והביטה
בגשם בעיניים מצועפות. עוד שיר שהזכיר לה אותו התנגן ברדיו, לא
שהיו שירים שלא הזכירו לה אותו, או אותם, או את החור הגדול
בליבה. היא אמצה לחיקה את כוס הקפה המהביל. היא פסעה אל דלת
המרפסת, פתחה אותה ויצאה החוצה אל הגשם. היא התיישבה על כיסא
פלסטיק רטוב ומיותם, חיבקה את ברכיה ונתנה לדמעותיו של אלוהים
להתמזג עם דמעותיה שלה ולשטוף הכל, לשטוף את הכל...