היא שכבה שם, כל כך יפה, כל כך מדהימה, כל כך מושלמת, פשוט
היא.
בשמלה הכחולה הדקיקה שלה, שתמיד היה לי משהו אליה. עם הבעה
מלאכית כזאת, כל כך רגועה ונעימה. כבר יכולתי לחוש את המגע
שלה, את העור העדין שלה נצמד אלי, לראות את השמלה הכחולה שלה
נופלת ממנה וחושפת עור לבן ובתולי.
השיער שלה, השיער הבלונדיני שלה, כל כך ארוך וכל כך רך. היה לו
את הריח של השמפו שהיא כל כך אוהבת, ריח עדין כזה של קוקוס וים
שקט. אני אוהב את הריח הזה של השיער שלה.
היא שכבה על הסאטן הלבן, עם שושנים מסביב, ושמלה כחולה דקיקה,
שמהרגע הראשון שראיתי אותה, ידעתי שהיא האחת.
הכנסתי את היד לכיס הז'קט השחור שלי, והרגשתי את הקופסה הקטנה
מונחת שם בשקט, עם הטבעת העדינה, שכל כך תתאים ליד שלה.
היא שכבה שם, כל כך יפה, כל כך מדהימה, כל כך מושלמת, פשוט
היא.
רק חבל שהיא סירבה, באמת חבל. הדם שלה נורא לכלך את השמלה.