הבטתי על הנוף מלמעלה, הכל היה כל כך יפה. פריז בלילה, כל כך
מושלם.
עיר האורות, הכל נוצץ כמו כוכבים, הרוח נושבת באוויר רענן כל
כך, אוויר של הלילה.
הרגשתי משוחררת כל כך.
נשפתי את העשן בכיוון הרוח, הוא נישא רחוק, ודאי יזכה לבקר
במקומות יפים, אולי יטייל באירופה ויחזור לספר לי. התרגשתי.
מוזיקה נעימה הגיעה מלמטה, המסעדה שהייתה שם ניגנה צלילים
מרגיעים שהנעימו את זמנם של הסועדים. ואני רק זכיתי להצצה
חטופה לתוך חיי פריז, כל כך אוהבת את המקום. אולי אשאר עוד
קצת?
כן. רציתי להישאר, רציתי להישאר שם לתמיד, לנצח. לחיות בעיר
הזאת, עיר שקפאה בזמן, עיר ששילבה את העבר עם ההווה ושתמיד חיה
בעתיד, העיר המושלמת.
הרוח התחזקה ככל שצנחתי למטה, הרגשה מסחררת שכזו, הנאה מדהימה.
המוזיקה ששמעתי התערבלה עם שריקות הרוח, שיערי התפרע ומסביבי
האורות כולם היו מרוחים. הכל היה מאוחד בהרמוניה של צבעים
ריחות וצלילים.
מים.