עדי גורן / אנחנו |
אני מלכה.
נלך בסמטאות העמוסות,
מדיפים ריח אלכוהול,
הם יסתכלו עלינו
בקנאה.
כי לנו לא כואב,
אנחנו רחוקים שנות אור
מכל הסתמיות הזו.
ואתה תיתן לי יד.
אתה הולך ומתרחק,
אני רואה את זה קורה.
יורה לעברי מילים חסרות פשר,
אני לא מבינה.
אומר לי שכואב לך,
אפוף עשן סיגריות, נעלם באפילה.
אתה לא יכול להתכחש
לגוף שלך.
אני לא יכולה לעזוב אותך.
אז נשארת.
אתה בוכה
אני ריקה.
הסמטאות העמוסות סוגרות עלינו.
אתה רועד,
והשתיקה,
לאט לאט נוגסת בנו.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|