לאחר מספר ימים מאז הפעם האחרונה בה היתה בסטודיו של דניאל,
חשבה הלנה שכל האוירה שהיתה אצלו, וכל מה שראתה שם וחוותה, היה
כמו חלום לא מפוענח. למרות זאת היא גילתה שזה מעסיק אותה יותר
ממה שרצתה לחשוב. אנסטסיה ודניאל המשיכו לרקד בראשה והיא
הופתעה לגלות שהיא חושבת על כל אחד מהם בנפרד.

לאחר התבוננות מרוחקת בספרי המתמטיקה שלה, הבינה שזה מאבק אבוד
להמשיך ללמוד כך. היא הניחה את ראשה על הכר ונתנה לעצמה לנמנם
מספר דקות... אולי שעות. נשימותיה הפכו חרישיות, ידיה חיבקו את
גופה ותלתליה קפאו במקומם, ורק חזה המשיך לנוע בתנועות מדודות.
לאחר מחצית השעה הסלולרי שלה צלצל.

הלנה רצתה להתעלם מהצלצול אולם לבסוף ענתה בקוצר רוח: "הלו?"
מהצד השני ענה לה דניאל: "מה שלומך יקירתי?",
הלנה היתה המומה לכמה רגעים והמהמה, "בסדר גמור, מה שלומך?"
"אני מצוין", ענה לה דניאל בקולו הנעים, "אני רוצה לראות אותך
היום בסטודיו שלי בשעה חמש נאמר".
הלנה בקושי החניקה את התרגשותה, "אני אגיע". היא רצתה להוסיף
משהו נוסף אבל השתתקה.
"אני שמח לשמוע, ניפגש ולהתראות בינתיים", ענה לה וניתק.

הלנה קמה ממיטתה. השעון הראה שלוש בצהריים. היא ידעה שאין לה
עוד הרבה זמן. היא התלבשה בחופזה, אך התאפרה באיטיות כדי
להדגיש את עיניה הבהירות והברישה את תלתליה המבהיקים בגוון
נחושתי. לאחר כשעתיים בערך מצאה את עצמה מתנשפת כשפניה אדומות
ממאמץ לאחר שנאלצה לרוץ בגלל שכמעט ופיספסה את האוטובוס. היא
דפקה קלות על הדלת הכבדה. לאחר כמה רגעים שנראו ארוכים מנשוא
נפתחה הדלת ומולה עמדה אנסטסיה כשהיא מחייכת אליה חיוך משועשע.


עיניה הכהות ננעצו בה ולכדו אותה בהן. גופה החטוב והלבן כוסה
במעין בד שקוף למחצה בגוון כחול שחשף את קימוריו הנאים. שיערה
השחור היה אסוף.
"מי רדף אחרייך יקירתי?", שאלה בצחוק קל. הלנה החלה לספר לה אך
היא השתיקה אותה בהינף יד. "את לא צריכה לספר לי, אני יודעת
שהאוטובוסים בעיר הזאת הם משהו נורא". הלנה חייכה אליה בחזרה:
"בואי, היכנסי, אני אכין לך תה חם." הלנה הבחינה לפני שנכנסה
במבטים שננעצו באנסטסיה ובגופה מאנשים שעברו ברחוב. את אנסטסיה
זה לא הביך. היא נראתה שבעת רצון מכך, מרגישה בטוחה בעצמה.
חיוכה אמר זאת.

הלנה ניגשה לבמה המוכרת, כשאנסטסיה מורידה ברכות את מעילה
במחווה חיננית. הלנה הרגישה צמרמורת של עונג. לפעמים היא חשבה
כי היא פשוט רוצה לינוק את יופיה של אנסטסיה לתוכה, להתנפל
עליה בסערת יצרים. היא סילקה את המחשבות מראשה ברגע שראתה את
דניאל צועד לחדר.

צעדיו הכבדים נשמעו היטב על רצפת העץ. הוא הישיר אליה חיוך קצר
אבל עיניו הכחולות נשארו חודרות, מפלחות את הוויתה האנושית.
היא נשארה מקובעת למראה מבטו עד שהפטיר, "יקירתי, טוב לראותך.
יש לנו עבודה רבה אז כדאי שנתחיל".

הלנה חשה אכזבה לגבי מה שראתה כאדישות מצדו, אולם היא התעשתה
והורידה את בגדיה כשהיא חושפת את גופה לראווה. למרות שכבר עשתה
זאת חשה עדיין ביישנות עזה כל אימת שדניאל נעץ בה את מבטו.
דניאל כאילו ניחש זאת, חייך אליה חיוך מעוקל והחל לסדר את
עמידתה. כל אימת שידיו נגעו בה הרגישה כמו בובה על חוטים
שמופעלת ע"י מפעיל בובות מנוסה. היא אהבה את התחושה ונאנחה
בצער כשדניאל חזר לכן הציור שלו.

אנסטסיה הסתכלה על כל הסיטואציה בצורה משועשעת וחיכה אליה
בקריצה. הלנה הרגישה את עצמה מאדימה והחלה לכעוס על הסחות הדעת
המשובבות של אנסטסיה אך בסופו של דבר ייחלה להם כיון שלעמוד
זמן באותה תנוחה היתה משימה קשה למודלית מתחילה.

בסיום של אותו יום הלנה התמהמהה שוב בביתו של דניאל והציצה
בסתר. באור הרך שניגלה לפניה ראתה את גופה של אנסטסיה מתוח
כשידיה מעל ראשה אזוקים בשלשלאות לתקרה. היא עמדה על קצות
רגליה. בין שדיה היתה מונחת שרשרת שחוברה בשתי הצדדים לעגילים
שבפיטמותיה. על השרשרת היתה שרשרת נוספת שירדה במאונך לאורך
בטנה עד לאמצע ירכיה. עיניה של אנסטסיה נצצו ופיה הביע חיוך
קטן של תשוקה.

לפתע דניאל ניגש מאחוריה כמו רקע שחור לגופה שלה. ידו תפסה את
השרשרת מאחוריה ומתחה אותה לכיוון שלו כך שהשרשרת נצמדה לשפתיי
איבר מינה ושדיה החלו להימתח למעלה. אנסטסיה החלה להיאנק מכאב
אולם היא החניקה את עצמה כששיניה נושכות את שפתיה. הלנה בעצמה
הידקה את שפתותיה וכמעט הרגישה בעצמה את הכאב.

"מהו העונש שאת בוחרת יקירתי"? שאלה דניאל בקול מאיים אך
מלטף.
הלנה הצמידה את אוזנה לדלת בסקרנות.
אנסטסיה השפילה את מבטה ואמרה, "שלושים הצלפות אדוני משוט
הסירפד",
דניאל ניגש אליה ושיחרר את ידיה מהשלשלאות ולאחר מכן תפס אותן
והצמיד אותן יחד.
"אני אעניש אותך יותר מאוחר", אמר בשקט. "אני יודע שהזנחתי
אותך בגלל עבודותיי, יקירתי, והיום אני אפצה אותך על כך".
אנסטסיה חייכה אליו בתשוקה כזאת שהלנה המתינה בתאוותנות גוברת
לראות אותו "פיצוי" שדניאל הבטיח לה.

הוא הוביל אותה לשולחן. כשאנסטסיה מניחה ידיה על השולחן, דניאל
קשר את רגליה למקל שפישק אותן. לאחר מכן הוא לקח מהמדף שעל
הקיר מעין חפץ שנראה כמו איבר מין גברי מעץ והחדיר אותו לתוך
ישבנה. אנסטסיה החלה לזעוק בהנאה בזמן שאותו איבר מדומה פילח
את ישבנה. באותו זמן ידו של דניאל עיסתה את איבר מינה. הלנה לא
שמה לב שידיה החלו מרפרפות על שדיה ואליו נשימותיה החלו להיות
כבדות.

לאחר שאנסטסיה שטחה את עצמה על השולחן כשכל שערה מתפזר בגלים
שחורים וגופה מבהיק מזיע, רק אנחות קלות מפיה בישרו הדים
אחרונים של האורגזמה אותה חוותה. הלנה סגרה את הדלת חרישית
והרגישה זעם. זעם על עצמה שלא יכלה להתאפק והציצה שוב לחייהם
הפרטיים של אנשים. מצד שני היא הרגישה קנאה עזה. כמה הייתה
רוצה להיות במקומה של אנסטסיה. מעולם לא שלט בה גבר כך.
התאוותנות שהתפשטה בגופה איימה להבעיר את גופה. לפתע החלה
לשמוע קולות של הצלפות.

היא פתחה שוב את הדלת קלות, נזהרת עם כל רחש. אנסטסיה היתה שוב
קשורה לתקרה. פיה התעוות בכאב. דניאל עמד מאחוריה כשידו אוחזת
בשוט קשיח וקצר הנראה כמו שוט רכיבה קצר והניף אותו. קולה של
ההצלפה הקפיא את דמה של הלנה, כששמעה שניה לאחר מכן את אנסטסיה
זועקת "חמש, אדוני," כשדמעות ניגרות מעיניה. השוט הותיר אחריו
פס ארגמני לצד ארבעה פסים ארגמניים נוספים שהיו על גבה וישבנה.
הלנה סגרה את הדלת ומיהרה לביתה, כשהיא משתדלת להשכיח את מה
שראתה, אולם כששכבה במיטתה רק חשבה על מה שראתה באותו יום.

ביומיים האחרונים דניאל יצר איתה קשר והיא באה ללא השתהות
מיותרת לסטודיו שלו. הוא אמר לה שעכשיו תהיה עבודה אינטנסיבית
וכי הוא צריך אותה. היא לא ראתה את אנסטסיה. כששאלה את דניאל
היכן היא, הוא ענה לה שהיא בלימודים. הלנה לא המשיכה לחקור.
אולם ביום השלישי שבאה לביתו, ראתה את אנסטסיה עם קולר עור
שחור לצווארה. היא חשה הקלה לראות אותה שוב וחייכה אליה.
אנסטסיה החזירה לה חיוך ולבקשת דניאל התקרבה להלנה וחיבקה אותה
מאחור כשידיה נחות על ביטנה וראשה נשען על זה של הלנה.

הלנה היתה מופתעת מכדי להתנגד. רק עתה הבינה כי דניאל רצה
לצייר ציור משותף של שניהן. נעם לה מגע ידיה המלטפות של
אנסטסיה וחמימותן החלה להתפשט במעלה גופה. הלנה חשה כי יכלה
להיות נציב מלח בתנוחה זאת עם דניאל היה מבקש זאת ממנה. לאחר
כשולש שעות בערך הרגישה הלנה שכל גופה כואב ורועד כיון שלא
הורגל לתנוחות דוממות כאלו למשך זמן ממושך. דניאל שהרגיש זאת
הורה לאנסטסיה להשכיב את הלנה על הספה ולאחר מכן לקח אותה
הצידה ולחש באוזנה מספר מילים. לאחר מכן פנה להלנה.

"אני משאיר אותך פה בינתיים לידיה המסורות של אנסטסיה, היא
תדאג לך" אמר בחיוך מלא שיניים ואז הוסיף "אני הולך ליריד כדי
לקנות צבעים חדשים, עוד מעט אני אחזור". לאחר מכן לקח את מעיל
העור השחור שלו וסגר את הדלת בעדינות. הלנה נמנמה בספה. כל
שריריה כאבו. אנסטסיה ניגשה אליה עם שתי כוסות זכוכית כשריח
משכר של סיידר תפוחים מתובל נישא מהם. היא הגישה את הכוס לפיה
של הלנה. הלנה שתתה מעט. הנוזל היה חם ועשיר בטעם. אדי
האלכוהול סחררו את ראשה. היא סיימה את כל הכוס. אנסטסיה צחקה
מעט,"אל תגמרי הכל בבת אחת, זה צריך להספיק לאדם נוסף". הלנה,
שסיימה את הכוס, צחקה קצרות אף היא כשלפתע הרגישה את ידיה
העדינות אך התקיפות של אנסטסיה לשות את עורה ומרגיעות את גופה.
מרפאות אותו ממכאוביה. הלנה החלה לגנוח. היא הרגישה שהיא יכולה
לתת לאנסטסיה לחמוד את גופה כך מתי שתרצה.

לאחר ששתתה כוס נוספת, היא ביקשה מאנסטסיה להסתובב כדי לגמול
גם לה על העיסוי המעולה. אנסטסיה חייכה חיוך דק והורידה את
חלוקה. "זה לא יהיה רעיון טוב הלנה". כשהסתובבה, הבינה הלנה
למה. גבה הלבן של אנסטסיה וישבנה היו עטורים ברשת של פסים
ארגמניים שהחלו להירפא. אנסטסיה נאנחה קלות בכאב כשהלנה מיששה
בעדינות את גופה. "הוא העניש אותי בגלל שאני נמשכת אלייך ואולי
אף יותר מזה." הלנה נעצרה,המומה למשמע החשיפה שהתגלתה לה.
אנסטסיה חייכה בשובבות,"שלא תחשבי שלא ידעתי שהסתכלת עלי ועל
דניאל בעת המעשה, זאת הסיבה לכך שחשפתי את גופי לפנייך והאמיני
לי שנהניתי לספוג כל הצלפה".

באמרה זאת הסתובבה אליה ונשקה לה נשיקה מלאה להט ותשוקה שהלנה
לא חוותה מימיה. היא זכרה שהיתה משחקת עם משחקים של אהבה עם
חברותיה שכללו נגיעות אינטימיות ונשיקות אך שום דבר לא התקרב
לחוויה שסחפה אותה. היא הרגישה את שדיה נלחצים כנגד שדיה של
אנסטסיה, את ידה של אנסטיה חופנת את תלתליה האדמוניים וידה
השניה מלטפת את ישבנה. הלנה נשבתה לחלוטין ומצאה את עצמה
מתמסרת לזרועותיו של העינוג הקסום אותו חוותה. לאחר כשעתיים
בערך כשהיתה חבוקה בידיה של אנסטסיה התעוררה לפתע הלנה כששמעה
את צעדיו של דניאל נכנסים לדירה. גם אנסטסיה החלה להתעורר אך
במקום להסתדר במהירות,היא נשארה רובצת במקומה כששפתיה מתעקלות
לידי חיוך זך. "הגעת אדוני", אמרה בקול רך. הלנה חשבה שזהו
צליל כל כך כנה ויפה בפשטותו.

דניאל חייך ופשט את מעילו כשהוא מסתכל בעניין בשתי הנשים
היפהפיות והמעורטלות לרגליו. הוא הוריד את חולצתו וחשף גוף
כמעט חף משערות שאורה של העששית החמיא לקימוריו. הוא לקח בקבוק
נוסף של סיידר ומזג לשלושתם. לאחר מכן התיישב על הכורסה ליד,
והחל לספר סיפורים מבדרים על הקורות אותו בשבוע שעבר. דניאל
ידע לספר זאת בצורה סארקסטית ומשעשעת שהלנה ואנסטסיה פשוט
התגלגלו מצחוק.

היין עשה את שלו והלנה החלה להבחין בכך שאנסטסיה ניגשה לדניאל
כשהיא עומדת על ארבע, ידיה המיומנות משחררות את חגורתו ומכנסיו
ותופסות איבר מינו אותו היא הכניסה לתוך פיה. דניאל החל לגנוח
קלות כשידו מלטפת את שערה. הלנה הרגישה שהיא במעין אוטופיה של
תאווה מינית וניגשה אל דניאל כמי שכפאה שד והחלה נוגעת בחזהו
כשהיא מלקקת את פטמותיו. דניאל תפס את ראשה של הלנה וקירב אותה
לראשו כשהוא לוכד אותה בעיניו ואז שפתיו נגעו בשפתיה כששיניו
נושכים בבשר שפתיה. הלנה נאנקה. ידו תפסה ברוך את ערוותה והחלה
מעסה אותה. הלנה החלה לגנוח בקול, מתעלמת מסביבתה וקשובה רק
לרצונות גופה. דניאל סימן משהו לאנסטסיה שבתגובה חדלה, וחייכה
אליו חיוך של הבנה שהיתה משותפת רק להם. היא עזבה אותו ואת
הלנה.

הלנה בערה בפנים ודניאל שכב על ריצפת העץ החמימה כשהלנה היתה
מעליו חבוקה בידיו. היא הרגישה אותו חודר אליה, ממלא את כל
יישותה. כמה התענגה למגע גברי, תהתה, לאחר שהתנזרה במשך חצי
שנה. דניאל החל לנשוך את פיטמותיה והיא נהנתה מכל רגע. הוא
מאהב מעולה, חשבה לעצמה. לפתע בלהט התשוקה היא שמעה קול של
שריקה באויר ואז הרגישה כאב צורב בישבנה. לאחר כמה שניות שוב
הרגישה את החבטה על ישבנה. הלנה הסיטה ראשה לאחור ונדהמה לראות
את אנסטסיה עומדת מעליה כששוט זנבות כבד בידיה וחיוך מעט מרושע
נגלה בשפתותיה.

הלנה רצה לומר משהו אולם היא הרגישה הנאה עצומה מהכאב והעונג
אותם חוותה בסמיכות. הכאב כאילו דירבן את העונג שחוותה
מההתעלסות. ישבנה התנועע לפי הצלפות השוט. לבסוף לא יכלה יותר
וכל גופה רעד רעידות עזות כשדמעות ניגרות מעיניה וזעקות של כאב
ופורקן עצום יצאו ממנה.

כמה שעות לאחר מכן, שעמדה מול המראה בחדרה ובחנה את ישבנה
הארגמני והצורב, יכלה לחוש שוב את האורגזמה אותה חוותה קודם
לכן. היא העסיקה את עצמה בשאלות רבות ללא תשובות לגבי המאורע
אותו חוותה עם שני אנשים שכמעט היו זרים לה, אולם ידעה שמאורע
זה הוציא מגופה ומנפשה סודות שלא היתה מודעת להם.