|
אני שומע את שינייך
נוקשות בסטקטו קצבי
וחושב לעצמי שנשיקה
מתחייבת.
אני שומע את ליבך
פועם בקרשצ'נדו סוער
וחושב לעצמי שחיבוק
מתבקש.
אני שומע את שנינו
בנחשול מילים גועש
וחושב לעצמי ששתיקה
לא נדרשת.
אני רואה אותך
במעשה אהבתינו
וחושב לעצמי שתומתך
מכשפת. |
|
|
מי שלחם
הוא לא ישכח על
מה לחם
מי שהלך
הוא לא יקנה עוד
פעם ת'נעליים
המחורבנות האלה
נפתחו אחרי
שבועיים
טפויומט
הלוחם היחף |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.