תסתכלי על עצמך.
נראה אותך מביטה במראה
מבלי להשפיל את המבט.
את זוכרת בכלל מתי הייתה הפעם האחרונה
שהבטת בהשתקפות שלך,
מבלי לשנוא את עצמך?
בלי לכעוס?
בלי לקלל?

תסתכלי על עצמך.
שוב יושבת בצד,
שוב לבד.
מתבוננת בכל הסובבים אותך,
מקשיבה לכל הסיפורים,
ודמעות בעיניים.
מתי בפעם האחרונה סיפרת את סיפור למישהו,
אם בכלל?
מתי בפעם האחרונה הרגשת אחת כמו כולם,
שייכת?

תסתכלי על עצמך.
מחפשת אהבה בנרות.
בכל אדם חדש,
בכל כאב,
בכל דמעה.
וכולם מסביבך מהלכים בזוגות,
מתנשקים,
מתחבקים,
מתגעגעים.
מתי בפעם האחרונה מישהו החזיק לך את היד?
מתי תזכי סוף סוף בחיבוק,
בגעגוע,
בנשיקה המיוחלת?

תסתכלי על עצמך.
שוב שקועה בדפים,
שוב מחזיקה בעט,
בוכה וכותבת,
כותבת ובוכה.
שוב מדברת לעצמך,
שוב חולמת חלומות,
מתעוררת מסיוטים.
מתי תכתבי שיר שמח?
מתי תתחילי לחיות את המציאות?

תסתכלי על עצמך.
עם הסכין ביד.
מחזיקה ורועדת,
מקריבה ומרחקת.
אין לך את האומץ.
פעם היה לך -
פעם אחת, פעמיים,
אבל את כבר לא מסוגלת.
מתי תפסיקי לפחד מעצמך?

תסתכלי על עצמך.
מתי בפעם האחרונה באמת הסתכלת על עצמך,
ונשמת לרווחה?
בסולם של אחד עד עשר -
עד כמה את עלובה?

תסתכלי על עצמך.
פעם אחת בחיים שלך -
תסתכלי.
בלי לבכות,
בלי לפחד,
בלי לרעוד,
בלי לצרוח,
בלי לדמם.

תסתכלי על עצמך.
ותאהבי.
למה את עדיין לא יכולה?