ההר הנמוך בעולם שכן לו בשלווה בארץ הבלתי אפשרי.
קצת צפונה מהמדבר הטרופי, קצת דרומה מהקרחונים החמים, ההר
הנמוך בעולם היווה אטרקציה לכל תושבי ארץ הבלתי אפשרי ,
ולמטפסי הרים נמוכים מכל העולם.
הפסטיבל השנתי שנערך למרגלות ההר הנמוך בעולם משך אליו אנשים
מכל רחבי ארץ הבלתי אפשרי - היו שם עורכי דין ישרים,
אינסטלטורים שמגיעים בזמן, סוחרי מכוניות הגונים, ואפילו רואי
חשבון שיודעים לשמוח. גם המוסיקה היתה מגוונת - החל מרוק כבד
לא מעצבן, דרך מוסיקת קאנטרי לא מונוטונית, ועד למוסיקה קלאסית
לא מרדימה. דוכני האוכל במקום מכרו ממיטב המטבח האנגלי, והמים
זרמו כמו בירה.
בפסטיבל הבלתי אפשרי כל האנשים שרו ורקדו יחדיו - צעירים עם
זקנים, שחורים עם לבנים, אשכנזים עם מזרחים ופושעים עם שוטרים.
ההר הנמוך בעולם היווה תפאורה מרהיבה לחגיגה זו.
כולם חשבו שאידיליה מעין זו יכולה להתקיים רק בארץ הבלתי אפשרי
- במקום בו ההרים נמוכים, המדבריות טרופיים והשמש זורחת במערב.
כולם חשבו שבארצות אפשריות דבר שכזה פשוט לא אפשרי.
אבל לא היה זה ההר הנמוך בעולם שאיפשר אידיליה שכזו.
גם לא השמש שזורחת במערב ואפילו לא הירח בצורת משושה.
רק קצת רצון טוב.