כשהבטתי למטה אל האדמה
הרגשתי איך משהו בי נקבר איתך
פיסות חיים קרועות
מילים ומנגינות
נקברו שם בחול לידך.
תקוות קטנות וחלומות נמסו.
אלף דברים שלא אמרתי
מילים שיצאו לדרכן מבלי יעד
ומה שבטח היית עונה.
הרבה חיבוקים נקברו שם בחול
ודמעות של תקווה, נקברו.
ימים מחיי, זכרונות, אהבה
והרב שלא הספקתי
קרעי התחלות !
וכל התודה שלי שלא נאמרה
צנחה ומתה. ונקברה.
10.10.96 ליאיר רוזנבלום ז"ל |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.