ואם הכל זה אשליה,
ואם זה בכלל לא קרה,
ואם בתוך לילות הסתיו,
יוצא רוח עליז שובב...

פזמון: במשחקים של הזיות,
        נופל הראש לתוך בורות,
        ועם זיהום של אנושות,
        אני נחשב כמו קישוט.

וגם אני בתוך עולם,
שבתוכו נמשך הזמן,
סגור חשוך ולא אוהב,
לפחות בפנים אינו קיים כאב.

ועכשיו כל תבל מאוכזב,
כי הכול זה שקר וכזב,
והכול נופל לתוך בורות,
כי הכול פחדים וחרדות.

פזמון: במשחקים של הזיות,
        נופל הראש לתוך בורות,
        ועם זיהום של אנושות,
        אני נחשב כמו קישוט.

ועינויים יוצאים פתאום,
מתוך דממה של החלום,
ושוב באים הזיכרונות,
והעיניים שוב זולגות...

ומאמת יוצא שדון,
גופו שמן, שערו אדום,
ומעכשיו לנצח צועק:
"רק משקריך תיחנק".