פרק ד' - הקינאטור
==============
    פסיעות של רגליים מתוחות נשמעו על גבי השטיח בחדר
המלחמה.
"אנחנו לא יכולים להרשות לנער לפתוח במלחמה!" אמר בכעס מלך
העיר פאלאן (אשר העיר נקראת על שמו).
"אני יודע שלא, אבל מה אפשר לעשות? הוא אחראי הצבא החוקי" אמר
אורטן יועץ המלך.
פסיעות המשיכו נשמעות הלוך ושוב ברחבי החדר.
"הזמן אוזל, אנחנו חייבים לעשות משהו, הוא בטח כבר במחסום!"
אמר פאלאן בכעס.
"אין מה לעשות מלכי, אם נעזוב את עמדתנו בצפון המכשפים עלולים
לתקוף" אמר אורטן עם אנחת אכזבה.
"המכשפים אשר כבר כשנה וחצי לא שמענו מהם כלל" אמר פאלאן בקול
מלגלג.
"בכל זאת מלכי, הם לבטח מחכים להזדמנות בדיוק כזאת" אמר אורטן,
מביט מחלון חדר המלחמה אל פאלאן החשוכה.
"אולי נוכל לשלוח נציגים שיינסו לעצור את הנער הפזיז, אני בטוח
שהוא ניתן להשפעה, בכל זאת הוא רק בן 18" אמר פאלאן עם חוכמה
בקולו.
"נשמע רעיון טוב מלכי, אבל אילו נציגים?" אמר אורטן בתהיה.
"שלח את הקינטאור" אמר פאלאן , מרים את קולו.
"מיד מלכי" אמר אורטן בעוד הוא רץ אל עבר דלת היציאה.
פאלאן נאנח וישב על כיסא העץ בראש השולחן.

   חדר המלחמה היה כולו עץ, עם חלון אשר משקיף אל העיר העשויה
כמעט כולה אבן לבנה - הנקראת קדרה.
על הקירות המשוייפים עמדו מגיני השלג, מקושטים באבנים כחולות,
אותן אבנים אשר על חרבו של רגארד הגדול - אבני אבירי השלג.
חרבות גם כן התנססו בכל חדר המלחמה, תלויות על הקירות ,
ומונחות בפינות.
גם עליהן נמצאו האבנים הכחולות.
השטיח הלבן, אשר היה פרוס מתחת לשולחן המלחמה, עם ה"נשר הכחול"
והמפורסם תפור בדיוק רב עליו.

 פלאן לקח את בקבוק היין אשר נח לו על שולחן העץ, מזג לו כוס
מלאה כמעט עד סופה והרטיב את שפתיו ביין האדום.
נשמע קול חריקת הדלת, אורטן נכנס בצעדים שקטים.
"הקינטאור מוכן אדוני" אמר אורטן חרישית.
"טוב ויפה" אמר פאלאן מבלי להוריד את עיניו מכוסו המלאה יין.
"אורטן, שב אני צריך לשוחח איתך על משהו שהטריד אותי" אמר
פאלאן, עדיין מסתכל על כוסו.
קולות גלימתו השחורה-אדומה של אורטן נשמעו בעוד הוא התקדם אל
עבר הכיסא ותפס את מקומו.
"כן אדוני, אני מקשיב" אמר אורטן.
"רציתי לדבר איתך על שינויו של דורגות', רק כלפני מספר חודשים
הנער היה רגיש וחם, איך הוא נעשה כה קר עד כי רצונו הוא להתחיל
מלחמה?" אמר פאלאן בתהיה ברורה.
"אני מאמין כי זה ברור אדוני, הזעם על מות אביו גרם לכך" אמר
אורטן , מדבר אל עצמו יותר מאל פאלאן.
"בכל זאת, משהו מעורר בי חשד, אינני חושב שנער מסוגל להשתנות
עד כדי כך. כמובן שהוא יהיה זועם וכעוס, אבל משהו קרה לו, הוא
השתנה" אמר פאלאן, לוגם לגימה מכוסו.
"אני אנסה לברר זאת אדוני" אמר אורטן באי עניין.
"ועכשיו האם אני משוחרר?" שאל אורטן בציפייה.
"כן, אתה יכול ללכת" אמר פאלאן, מחסל את כוסו בלגימה אחת.