יש לה תינוק בבטן.
היא מבינה בכלל את המשמעות של זה? היא ילדה. ילדה שעשתה טעות.
טעות טפשית ולא אחראית. ובמקום לתקן את הטעות היא החליטה,
מטעמי אמונה, לסבול בתוצאותיה של אותה טעות. החליטה לנסות
להנות מזה, לראות את הצד החיובי.

יש לה תינוק בבטן. בן אדם מתפתח לה בתוך הגוף.
בהתחלה זה רק היה פס כחול בערכה הביתית, הפס שבישר לה שהיא לא
תיזכה להנות מהנעורים ומחיי החופש והרווקות כמו שאר בני גילה.
אבל זאת ברכה, היא צריכה להודות לאלוהים, היא אומרת. היא חטאה
ועכשיו נושאת בתוצאות.

בקרוב יהיה לו דופק, בן אדם לכל דבר. בגוף שלה יהיו שני לבבות,
שלה ושל הבן שלה. היא מבינה מה זה אומר?

זה נחמד כל הקטע הזה שגדל לה מישהו בבטן. היא אף פעם לא לבד.
היא לא חושבת על האבא, זה התינוק שלה ורק שלה. היא לא חושבת על
העתיד, זה עושה לה רע.
בקרוב היא תהיה גדולה. מאד. היא תתבייש לצאת מהבית, אפילו
למכולת. רואים עליה שהיא ילדה, ילדה עם תינוק בבטן. היא לא
תוכל לצאת עם חברות. היא תנתק איתן בכלל את הקשר. אמא תהיה
החברה הכי טובה. היא מודעת למה כל זה עשה להורים שלה?

תמיכה מההורים יש, אבל זה רק בלית ברירה. אחרי מלחמת עולם
שפרצה בבית ואחרי שהבינו שלא יצליחו לשכנע אותה לסיים את
ההריון הזה, הם קיבלו את זה. זאת בושה אבל צריך לחיות עם זה,
אם צעירה כל כך ולא נשואה.


היא מתביישת. גם מאחותה הגדולה. ומהאחים הקטנים. וכל החברים
והאורחים שמוזמנים הביתה. היא רוצה להתחבא אבל אין לה איפה.
זה סוד, אף אחד לא יודע, אבל לפעמים, בלילה כשכולם ישנים, בשקט
בשקט, היא מקללת את הילד הזה שלה. היא רוצה להיות לבד אבל היא
לא יכולה, הוא תמיד שם, גר בבטן שלה. וכולם רואים את זה, כולם
מדברים על זה. המבטים רק מתרבים ככל שהזמן עובר. צריכה בגדים
חדשים .רוצה לצאת עם חברות. רוצה לבכות. האם זאת טעות חייה?
זאת ההחלטה שהיא החליטה, אסור שידעו שהיא קצת מתחרטת.

היא מפחדת, עוד מעט היום יגיע. זה כואב, אמרו לה. הם כולם יהיו
שם, כל המשפחה. שלו ושלה.

הילד כבר בחוץ, איזו הקלה. זה היה קשה אבל זו חוויה מדהימה.
היא נושמת לרווחה ומחייכת לאמא שלה שמחזיקה את התינוק. אמא.

מעניין אם היא מבינה שעכשיו זו רק ההתחלה.